הפצת תעמולת בחירות בתשלום או מטעם מתמודד באמצעות חשבונות בדויים ובוטים כפופה לחובת השקיפות בדיני הבחירות גם כשהפעילות נועדה להגביר תפוצה של פרסומים קיימים - כך קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, בהחלטה מ־23 באוקטובר 2026. סולברג דחה את עתירת התנועה לחופש המידע נגד בנימין נתניהו והליכוד מחוסר ראיות מספקות, אך הורה להעביר את מסמכיה ליועצת המשפטית לממשלה ולמחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, כדי שישקלו לחקור את החשדות.
העותרת טענה כי המשיבים מפעילים או מממנים חשבונות בדויים היוצרים מצג מטעה של תמיכה ציבורית נרחבת. היא הצביעה על עלייה חריגה במספר העוקבים, חשבונות חדשים ללא תמונות או פרסומים קודמים, ושיעור שיתופים ותגובות של יותר מ־50% מחשבונות שמקורם מחוץ לישראל, גם בתכנים בעברית העוסקים בעניינים מקומיים. המשיבים הכחישו את הטענות ותמכו את תשובתם בתצהיר של יונתן אוריך.
השופט סולברג קבע כי שימוש בהתנהגות לא אותנטית מתואמת (Coordinated Inauthentic Behavior - CIB) באמצעות הפעלת רשת חשבונות מזויפים באופן מתואם להטיית דעת הקהל, או בבוטים, מבלי לחשוף מי עומד מאחוריהם מעורר חשש ממשי לפגיעה בחופש הבחירה ובטוהר הבחירות. לדבריו, "פרסומות לא מסומנות, תגובות ממומנות הנחזות לתגובות אורגניות, שימוש בדפי חשבון מזויפים ברשתות החברתיות, "חיבוב" או שיתוף של פרסומי תעמולה כדי להגביר את תפוצתם באופן "לא אורגני", וטכניקות טכנולוגיות נוספות, משמשים להניע או להניא בוחרים מליטול חלק בבחירות, להפיץ מידע שקרי, ליצור תהודה מלאכותית או להשתיק עובדות ודעות, ואף לסייע להתערבות זרה בבחירות".
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הבהיר כי סעיף 2א1 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט–1959, מחייב לזהות את האחראי להזמנת מודעת בחירות ואת הגורם שמטעמו פעל. החובה חלה על תעמולה בתשלום, וכן על תעמולה מטעם הגורמים המנויים בחוק גם ללא תשלום. לעומת זאת, אדם פרטי המפרסם מרצונו, ללא תשלום ושלא מטעמם, אינו חייב ככלל להזדהות. השופט נמנע מהכרעה סופית באופן יישום החובה על פעולת "חיבוב".
לפי ההחלטה, בוט הוא כלי תוכנה ולא אדם, אך ראיות המקשרות אדם להפעלתו עשויות לבסס את מעמדו כמפרסם. במקרה הנדון, ” העותרת הציגה אינדיקציות המרמזות על פעילות לא אותנטית, או לא אורגנית, בחשבונות המפרסמים תעמולת בחירות לטובת המשיבים. פעילות מסוג זה, ככלל, כרוכה בתשלום או בתמורה אחרת, ועל כן, ככלל - תבוא בגדר "מודעת בחירות" כהגדרתה בסעיף 2א1(ב)(2) לחוק. כך גם אם ניתנת הנחיה מטעם מתמודד בבחירות, לאדם או לחבר בני אדם, במישרין או בעקיפין, לפרסם מסר תעמולה או להגביר את תפוצתו. עם זאת, העותרת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת, לא באשר לחשבונות בדויים, ולא למעורבות של המשיבים בהפעלתם." תצהיר המשיבים לא נסתר, ולכן לא הוכחה הפרת חובת השקיפות.
לצד זאת העיר השופט סולברג כי הרשתות החברתיות לא צורפו לעתירה, אף שהן עשויות לסייע בחשיפת האחראים לפרסומים: "לרשתות החברתיות, כמפעילות הפלטפורמות המקוונות, תפקיד מרכזי בניטור התכנים המתפרסמים דרכן, והן פועלות בהתאם לכללי שימוש אשר מחייבים עמידה בדין החל, לרבות דיני תעמולת בחירות, ובחלק מהמקרים - אוסרים במפורש על שימוש בחשבונות בדויים."
הוא דחה אמנם את העתירה ללא הוצאות, אך הורה להעביר את החומר לגורמי האכיפה לנוכח החשש מפעילות ממומנת וסמויה, שעשויה לשרת מועמדים שונים ואף התערבות זרה בבחירות {תב"כ 184/26, התנועה לחופש המידע נ' בנימין נתניהו והליכוד}.