בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה עתירה של אם שכולה לקבל תעתיק מטביעות האצבע של בתה המנוחה, שנרצחה במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, ושל בעלה המנוח, לצורך שילובן בתכשיט זיכרון.

בית המשפט דחה את העתירה. נקבע כי חוק המאגר הביומטרי יוצר הסדר סגור וממצה: הגישה למידע והעברתו מותרות רק במקרים ולגורמים שנקבעו במפורש בחוק. סעיף 12 לחוק שולל העברת מידע מכוח כל דין אחר, וסעיפים נוספים אוסרים על גילוי המידע ואף קובעים סנקציות פליליות בגין קבלתו או שימוש בו שלא כדין. לכן, למשיבים אין שיקול דעת להיענות לבקשה, גם בנסיבותיה החריגות והכואבות.

העותרת פנתה לאורך שנת 2024 ותחילת 2025 לגורמים שונים ברשות האוכלוסין, במשרד הפנים וברשות המאגר הביומטרי. במענה לפניותיה הובהר כי ניתן להעביר טביעות אצבע רק לגורמים המורשים לכך בחוק.

טענתה המרכזית של העותרת הייתה כי הסירוב אינו סביר ופוגע בכבודה ובזכותה לגישה למידע אישי של יקיריה המנוחים. היא ביקשה להבחין בין מידע שבמאגר הביומטרי המרכזי לבין מידע שעל השבב בתעודת הזהות או בדרכון, וכן הציעה לקבל עותק "פגום" של טביעות האצבע כדי להפחית סיכוני אבטחה. לחלופין, ביקשה סעד מן הצדק.

בית המשפט קבע עוד כי אין בסיס להבחנה בין טביעות האצבע במאגר לבין אלה המצויות על השבב הפיזי של מסמכי הזיהוי, שכן גם הגישה לשבב מוסדרת בחוק ומוגבלת להוראותיו. בית המשפט גם סירב להעניק סעד מן הצדק, בהדגישו כי מדובר בסמכות חריגה ביותר, שאין להפעילה כדי להתגבר על איסור מפורש בחקיקה ראשית.

לצד דחיית העתירה, השופט נמרוד פלקס הכיר בקושי האנושי ובאפשרות שהחקיקה אינה נותנת מענה מתאים למקרים ייחודיים מסוג זה. כסעד מוגבל, הורה לרשות המאגר הביומטרי להימנע ממחיקת תעתיקי טביעות האצבע של המנוחים במשך חמש שנים ממועד פסק הדין, כדי לאפשר לעותרת למצות מאמצים לקידום פתרון חקיקתי. לא נפסקו הוצאות [עת"מ 42699-05-25 חושן נ' שר הפנים ואח' (27.9.2026)].