מסמך הכנסת העוסק בחוק התקשורת (שידורים), התשפ״ו–2026, מציג סקירה השוואתית של ההגבלות על בעלויות צולבות בשוק התקשורת. הסקירה בוחנת כיצד מדינות שונות מאזנות בין מניעת ריכוזיות והגנה על פלורליזם, חופש הביטוי וגיוון המידע לבין הסתמכות על דיני התחרות ובחינה פרטנית של עסקאות.

מההשוואה בין 14 מדינות עולה כי ברובן אין איסור גורף מראש על בעלות צולבת בין סוגים שונים של אמצעי תקשורת. גם בעלות במספר גופים באותו ענף מוגבלת בדרך כלל רק כאשר השידור נשען על משאב מוגבל, כגון תדרים, או כאשר הרישיונות מוקצים במכרז. בעשר מהמדינות שנסקרו לא נמצא איסור גורף על בעלות תוך־ענפית, או שהאיסור חל רק בנסיבות כאלה.

לצד המגמה המצמצמת איסורים קבועים, במדינות רבות נבחנת השפעתם של מיזוגים ורכישות בתחום החדשות גם על מגוון הדעות ועל האינטרס הציבורי, ולא רק לפי מדדים כלכליים רגילים. המסמך מתאר הסדרים שונים באיטליה, אירלנד, בריטניה, נורבגיה, צרפת, שווייץ וקנדה, ומדגים באמצעות המיזוג שלא הושלם בין קבוצות TF1 ו־M6 בצרפת כיצד חשש לפגיעה בפלורליזם ולכוח רב בשוק הפרסום עשוי להביא לבלימת עסקה.

מקור: מסמך הכנסת בנושא בעלויות צולבות.

זכויות יוצרים: הכנסת, 2026. קישור למסמך המקורי: המסמך באתר הכנסת. התקציר מוצג לצרכים כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי ואינו מחליף את המסמך המקורי. אנחנו עושים כל מאמץ לכבד את זכויות היוצרים של הכותבים. אנא הודיעו לנו ונסיר מידית כל חומר שעשוי להפר זכויות יוצרים.