נייר העמדה שהגיש עו״ד אברהם זינגר לוועדת החוקה, חוק ומשפט ב־5 בינואר 2026 עוסק בהצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ״ה–2025, לקראת דיון שנקבע למחרת. זינגר, המציג עצמו כעורך דין מן המגזר החרדי המייצג מתדיינים בבתי דין תורניים ובערכאות אזרחיות, מכיר בצורך לאפשר לציבור הדתי והחרדי להתדיין לפי דין תורה במסגרת ממלכתית ואכיפה. עם זאת, הוא מתנגד לאישור ההצעה במתכונתה הנוכחית בשל הסכנות הנשקפות לדעתו לזכויות המתדיינים.
לפי נייר העמדה, הצגת המסלול המוצע כבוררות יוצרת מבנה משפטי מסורבל: אם בתי המשפט ימשיכו לפקח על ההליך ולאשר את פסקיו, לא יהיה בו יתרון מהותי לעומת בתי דין פרטיים שכבר פועלים מכוח חוק הבוררות; ואם סמכויות הפיקוח והעזר יועברו לבתי הדין הרבניים, הם יקבלו למעשה סמכות שיפוט ואכיפה רחבה. זינגר מזהיר במיוחד מפני מתן צווים זמניים, עיקולים, עיכובי יציאה וסעדים אחרים ללא ביקורת שיפוטית ישירה, כללים דיוניים ברורים והגנות מספקות על זכויות יסוד.
נייר העמדה טוען כי קיים פער בין הכוח שההצעה עשויה להעניק לבתי הדין לבין הכשרתם של הדיינים במשפט אזרחי, בדיני סמכות ובמשפט חוקתי. המחבר מבסס את חששו גם על ניסיונו ועל דוגמאות מן המסמך לחריגה נטענת מגבולות סמכות ולהפעלת אמצעי אכיפה ללא איזונים מספקים. כחלופה הוא מציע שלא לקדם כעת את ההסדר, אלא לגבש בעתיד סמכות שיפוט מוסכמת וברורה, להתקין סדרי דין בחקיקה, לחייב החלטה מנומקת בשאלת הסמכות בתחילת כל הליך ולשלב בהרכבים דיינים בעלי השכלה משפטית או משפטנים חיצוניים. לשיטתו, רק לאחר יצירת הכשרה, פיקוח ובלמים מתאימים יהיה אפשר להרחיב את סמכויות בתי הדין בלי לסכן את ההליך ההוגן ואת זכויות המתדיינים.
מקור: נייר העמדה של עו״ד אברהם זינגר באתר הכנסת.
זכויות יוצרים: אברהם זינגר, 2026. קישור למסמך המקורי: נייר העמדה באתר הכנסת. התקציר מוצג לצרכים כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי ואינו מחליף את המסמך המקורי. אנחנו עושים כל מאמץ לכבד את זכויות היוצרים של הכותבים. אנא הודיעו לנו ונסיר מידית כל חומר שעשוי להפר זכויות יוצרים.