נייר עמדה של האגף הכלכלי בתנועה למען איכות השלטון בישראל, מ־8 בינואר 2026, עוסק בפרק ב׳ של הצעת חוק התקשורת (שידורים), המבקש להקים את הרשות לתקשורת משודרת ואת המועצה לאסדרת תוכני צפייה ושמע. התנועה טוענת כי למרות הגדרת הרשות כגוף עצמאי, מנגנוני המינוי, הפיקוח והפיזור המוצעים עלולים להכפיף אותה להשפעה פוליטית ולפגוע בחופש הביטוי ובעצמאות התקשורת.

לפי נייר העמדה, לשר התקשורת תהיה השפעה מעשית על מינוים של חמישה משבעת חברי המועצה: ארבעה נציגי ציבור שייבחרו בהמלצת ועדת איתור ועובד משרד התקשורת. התנועה סבורה שגם ועדת האיתור אינה עצמאית דיה, משום שמנכ״ל משרד התקשורת עומד בראשה ורשאי להפסיק את כהונתם של חבריה על סמך אמת מידה עמומה. לכך מצטרפת סמכות השר לבקש מהממשלה לפזר את המועצה, העלולה ליצור לחץ מתמשך על חבריה ולהחדיר שיקולים פוליטיים לפיקוח על השידורים.

המסמך מצביע גם על חולשת ההגנות לעצמאות היועץ המשפטי של הרשות, שאותו ניתן להעביר מכהונתו בהחלטת חמישה חברי מועצה — מספר החופף, לפי התנועה, להיקף השפעת השר על הרכב המועצה. ביקורת נוספת נוגעת לכך שיושב ראש המועצה ישמש גם מנהל הרשות, באופן המטשטש את ההפרדה בין ניהול שוטף לבין פיקוח ובקרה. התנועה מציעה להרחיק את הדרג הפוליטי מוועדת האיתור וקוראת להתנגד להצעה במתכונתה הנוכחית, בטענה שההסדרים עלולים לעודד צנזורה עצמית ולהחליש את יכולתה של התקשורת לבקר את הממשלה ולמלא את תפקידה במשטר דמוקרטי.

מקור: נייר העמדה באתר הכנסת.

זכויות יוצרים: התנועה למען איכות השלטון בישראל, 2026. קישור למסמך המקורי: נייר העמדה באתר הכנסת. התקציר מוצג לצרכים כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי ואינו מחליף את המסמך המקורי. אנחנו עושים כל מאמץ לכבד את זכויות היוצרים של הכותבים. אנא הודיעו לנו ונסיר מידית כל חומר שעשוי להפר זכויות יוצרים.