נציבות הגנת המידע האישי של הונג קונג (PCPD) פרסמה מסמך הנחיות על אודות "הגנה על פרטיות מידע אישי בשימוש ב Agentic AI". בשונה מצ'אטבוטים קלאסיים, מערכות סוכנוֹת פועלות באופן אוטונומי ומבצעות רצפי פעולות בעולם האמיתי — ניהול דואר אלקטרוני, ביצוע הזמנות ואף אישור תשלומים. הנציבות הדגישה כי "החדשנות חייבת להיות מלוּוה בהגנות איתנות על פרטיות המידע האישי", תוך התאמה לתוכנית החומש ה 15 הלאומית של סין ולמדיניות ה 'AI+' של הונג קונג.
חמישה סיכונים מרכזיים
המסמך ממפה חמישה מוקדי סיכון: גישה רחבה ובלתי מוגבלת של הסוכן למאגרי מידע; פגיעויות אבטחה במערכת עצמה; תוספים (plugins) שלא נבדקו ועלולים להכיל קוד זדוני; זחילת ייעוד (function creep) — שימוש במידע למטרות החורגות מאלה שלשמן נאסף; והתפשטות מדורגת של מידע שגוי בין סוכנים בארכיטקטורה רב סוכנית.
תשע המלצות
בין ההמלצות: מזעור איסוף המידע; שקיפות בהודעות איסוף ובמדיניות הפרטיות; הבטחת דיוק באמצעות גילוי chain of thought, כוונון עדין וסקירה אנושית; קביעת תקופות שמירה מרביות ומחיקה בזמן; קבלת הסכמה לשימוש למטרה חדשה; אמצעי אבטחה הכוללים הרשאות מזעריות, מעקות (guardrails) ומנגנוני ביקורת; מימוש זכויות עיון ותיקון בגישת privacy by design; הערכות סיכון מתמשכות עם human in the loop; והגדרת אחריות ארגונית ברורה, הכשרה והתחייבויות חוזיות מול ספקים. נלווית לכך רשימת תיוג אבטחה מעשית לכל שלבי מחזור החיים — הערכה, הכנה, הטמעה, שימוש והפסקת שימוש.
מבט קדימה
נציבות הגנת המידע האישי של הונג קונג לא יוצרת דין חדש אלא מיישמת עקרונות ותיקים — מזעור, הגבלת מטרה, דיוק, אבטחה — על טכנולוגיה שמאתגרת אותם מיסודם. זהו אותו קו שנוקטות רשויות אחרות – בספרד למשל: הרגולציה הקיימת חלה, גם בהיעדר חקיקה ייעודית.
הסיכון המהותי הוא מבני: סוכן שפועל בשמנו נדרש לגישה רוחבית, ובכך שוחק את עקרון הגבלת המטרה שעליו נשענת כל מסגרת הגנת מידע. הפתרון — הרשאות מזעריות וגדרות הגנה — הוא הנדסי, לא משפטי.
עוד רואים כיצד שרשרת האספקה הופכת לחזית המרכזית. תוסף לא מאומת הוא הפרת אבטחה בפוטנציה, וההתחייבויות החוזיות מול ספקים אינן פורמליות בלבד.
לבסוף, ההסתמכות על "אדם בלולאה" מחייבת זהירות: פיקוח אנושי שאינו אפקטיבי הוא אשליית ציות שנזקה רב: הארגון תחת הרושם המוטעה שהוא מקדם ציות בעוד שלאמיתו של דבר רמת הציות דווקא נחלשת.