לפחות מחצית מהמשתמשים הנדרשים לאימות גיל באמצעים מתקדמים נוטשים את תהליך האימות, ושיעור הנטישה עלול להגיע ליותר מ-80 אחוז. כך עולה ממחקר של אוניברסיטת קרנגי מלון מינואר 2026, שבחן עד כמה משתמשים אכן משלימים תהליכי אימות גיל באתרים המכילים תוכן למבוגרים. הרקע הוא רגולטורי: נכון לינואר 2026, ל 25 מדינות בארה"ב יש חוקים המחייבים אתרים מסוימים לבצע אימות גיל "חזק", ובעוד 11 מדינות הוגשו הצעות חוק. משמעות הדבר היא שסימון תיבה ("אני מעל גיל 18") אינו מספיק עוד, ומשתמשים נדרשים להוכיח את גילם באמצעות תעודות מזהות, ניתוח פנים מבוסס בינה מלאכותית או שיטות אחרות.

החוקרים גייסו 1,635 משתתפים. כל משתתף שובץ אקראית לאחת משבע קבוצות: תיבת סימון, תעודה מזהה (בשלושה נוסחים של הבטחות פרטיות), תעודה מזהה בתוספת בדיקת "חיוּת", הערכת גיל בבינה מלאכותית לפי תמונת פנים, והערכת גיל לפי כתובת דוא"ל.

שיעורי השלמת תהליך אימות הגיל השתנו דרמטית לפי השיטה. תיבת הסימון הובילה עם 99.2%, ואחריה שיטת הדוא"ל (86%), הבינה המלאכותית (51.5%), התעודה המזהה (22–27%), והשילוב של תעודה עם בדיקת חיוּת היה הנמוך ביותר (17.9%). הבטחות בנוגע לשימוש במידע או למחיקתו לא שיפרו באופן מובהק את שיעורי ההשלמה.

רוב המשתתפים חשו לפחות מעט אי נוחות עם כל השיטות שאינן תיבת סימון — גם בקרב מי שהשלימו את התהליך ובשיעור גבוה עוד יותר בקרב מי שנטשו  אותו. אף שיטה לא נתפסה ע"י המשתמשים עצמם כיעילה במיוחד. תיבת הסימון נחשבה לבלתי יעילה (רק 8.3% ראו בה יעילה במידת מה), אך גם השיטה המדורגת הגבוהה ביותר (תעודה עם בדיקת חיוּת) זכתה רק ל 40.5%. שיטות התעודה נתפסו כפחות נוחות, בעוד תיבת הסימון, הדוא"ל והבינה המלאכותית נחשבו נוחות יותר.

רבים חשו נוח יותר לשתף מידע כשידעו שמדובר באוניברסיטה (68.5%), ולכן ייתכן שהשיעורים ב"עולם האמיתי" יהיו נמוכים יותר. רק 0.86% מהמשתתפים קראו את מדיניות הפרטיות.

המחקר מצביע על פער ניכר בין הדרישה החוקית לאימות גיל "חזק" לבין נכונות המשתמשים להשלים את התהליך בפועל. שיטות מחמירות יותר לאימות גיל מרתיעות חלק גדול מהמשתמשים ומעוררות חוסר נוחות ואי אמון. הממצאים ראשוניים וטרם עברו ביקורת עמיתים סופית.