בית המשפט המחוזי הפדרלי בצפון קליפורניה דחה חלק ניכר מבקשת Meta לסלק על הסף תביעה ייצוגית שהגישו נפגעי פרסום תרמית לרכישת מניית חברה סינית. התובעים נחשפו לפרסומות באינסטגרם ובפייסבוק שהובילו אותם לקבוצות וואטסאפ, שם שכנעו אותם הנוכלים לרכוש מניות שערכן התרסק וגרם להפסד מוערך של מעל 300 מיליון דולר.

עיקר ההכרעה בהחלטת בית המשפט נסבה על סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת. הסעיף קובע כי ספק של "שירות מחשב אינטראקטיבי" לא ייחשב כמפרסם או כדובר של תוכן שסיפק צד שלישי – וכתוצאה מכך, לא ישא באחריות פלילית או אזרחית הנובעת מהפרסום. 

השאלה המרכזית הייתה האם Meta היא עצמה "ספק תוכן המידע" של הפרסומות. בהסתמך הלכות קודמות, ציין בית המשפט כי פלטפורמה מאבדת את חסינותה כאשר היא "תורמת באופן מהותי" לאי-החוקיות של התוכן. התובעים טענו כי שלושה כלי פרסום של Meta עשו בדיוק זאת: Flexible Format  ו-Dynamic Creative, המשפרים ומשלבים מחדש רכיבי פרסום, ובעיקר Advantage+ Creative המשתמש בבינה מלאכותית יוצרת כדי לייצר טקסטים ותמונות חדשים בפרסומות.

בית המשפט קבע כי טענת הנתבעים מקימה מחלוקת עובדתית שצריכה להתברר במשפט. אם Meta אכן ייצרה בעצמה או באמצעות בינה מלאכותית שהפעילה, חלק מההצהרות הכוזבות בפרסומות — אין מדובר עוד בתוכן שסיפקו הנוכלים. השופט הזכיר ניסוי של עיתונאי רויטרס, שבו הכלי של Meta ייצר מיוזמתו ניסוחים מפתים ושקריים לחלוטין. בכך, נקבע, "השפה היא יצירתה של Meta".

בית המשפט סירב ליישם את החסינות כפי שנעשה במקרים בהם בחירת התוכן הופקדה כולה בידי המשתמש. השופט קבע כי כאן המצב הפוך: Meta חוללה את המידע הפוגעני.