בית המשפט העליון הפדרלי של ארצות הברית פסק בעניין חוקתיותו של חוק טקסני (HB 1181) המחייב אתרי אינטרנט מסחריים מסוימים המפרסמים תוכן מיני מפורש הנחשב מגונה לקטינים, לוודא שהמבקרים באתר הם בני שמונה עשרה ומעלה. העותרים, המייצגים את תעשיית הפורנוגרפיה, טענו שהחוק אינו חוקתי על פי התיקון הראשון לחוקת ארה"ב המגן על חופש הביטוי, משום שהוא משפיע באופן פסול על הגישה של מבוגרים לביטוי מוגן.

בית המשפט העליון, בדעת רוב, אישר את החלטת בית המשפט לערעורים כי החוק הטקסני כפוף לביקורת שיפוטית חוקתית במדרג הביניים. בית המשפט מצא כי החוק עומד בהצלחה בביקורת במדרג זה. השופט תומס, שכתב את פסק הדין בשם הרוב, הסביר שהחוק נופל במסגרת סמכותן המסורתית של המדינות למנוע מקטינים גישה לביטוי המגונה עבורם, סמכות ש"בהכרח כוללת את הכוח לדרוש הוכחת גיל". בית המשפט נימק שבעוד למבוגרים יש זכות לגשת לביטוי המגונה רק לקטינים, דרישת אימות גיל מהווה רק "השפעה אגבית על ביטוי מוגן", ולא השפעה ישירה. מסיבה זו, מופעלת ביקורת שיפוטית חוקתית במדרג הביניים.

בהחלת ביקורת הביניים, בית המשפט מצא יש לתת תוקף לחוק הטקסני מכיוון שהוא מקדם את "האינטרס הממשלתי החשוב של טקסס בהגנה על ילדים מתוכן מיני" והוא "מותאם כראוי" לאינטרס זה. שיטות אימות הגיל המותרות, כגון תעודת זהות ממשלתית או פרטי עסקאות, נחשבות לגיטימיות ומצויות כבר בשימוש על ידי תעשיות אחרות וכמה אתרי פורנוגרפיה. בית המשפט הדגיש שביקורת שיפוטית במדרג ביניים לא מחייבת את המחוקק לאמץ את "האמצעים הכי פחות מגבילים".

השופטת קייגן, בחוות דעת המיעוט שאליה הצטרפו השופטות סוטומאיור וג'קסון, טענה שהחוק היה צריך לעמוד בפני ביקורת שיפוטית במדרג העליון המחמיר, כיוון שהוא מהווה רגולציה מבוססת-תוכן שמעמיסה ישירות על ביטוי מוגן של מבוגרים, ולא רק באופן אגבי.