פסיקה חדשה - איך (לא) לתבוע את אמאזון בישראל

בית-המשפט המחוזי בת"א קיבל את בקשתה של Amazon.com, Inc וביטל היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של ישראל שניתן נגדה, במעמד צד אחד, לבקשת חברת פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ. פרמייר עוסקת בייצור ובשיווק מוצרי קוסמטיקה. השופטת חנה פלינר קבעה כי אין בידי פרמייר עילת תביעה טובה נגד אמאזון, אם כלל קיימת עילה כזו; כי לא מתקיימת חלופה מחלופות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי; כי ישראל אינה הפורום הנאות וכן כי נפלו אי-דיוקים משמעותיים בהצגת העובדות בבקשת פרמייר, דבר המעיב על קבלת הסעד המבוקש.

פרמייר טענה כי כי אתר אמאזון מהווה פלטפורמת מסחר אלקטרוני בו כל אדם יכול לפתוח פרופיל ולמכור את מרכולתו וכי אמאזון מאפשרת למשווקים שונים לשווק מוצרים ללא כל פיקוח, תוך פגיעה בזכויותיה, לרבות פגיעה בסימניה המסחריים וזכויות היוצרים שלה.   

ביהמ"ש הדגיש כי על המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט להראות כי עניינו בא בגדר אחת העילות המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי עומדת לו תביעה הראויה לטיעון ושאלה רצינית שיש לדון בה. לביהמ"ש מסורה סמכות שבשיקול דעת אם להתיר את ההמצאה, כאשר בין שיקוליו יביא את שאלת "נאותות הפורום" - האם ביהמ"ש הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה.

השופטת פלינר בחנה את קיומה של עילת תביעה טובה וציינה כי אמאזון היא חברה זרה, המפעילה אתר, המספק לגולשים שירותים שונים וכי הינה ספקית שירותי אינטרנט ותוכן. לדבריה, כדי להטיל אחריות על ספק שירותי אינטרנט, נדרש הצד הנפגע לפעול בהליך הדרגתי כפי שנקבע בפסק-הדין בעניין בורוכוב, כאשר במקרה זה הסתפקה פרמייר במשלוח מכתב דרישה לאמאזון, שלכאורה אינו תואם לפרוצדורה בה נוקט האתר ולא הגיבה להודעת הדוא"ל ששלחה אליה אמאזון בתגובה.

ביהמ"ש הדגיש כי פרמייר, בין בהיותה מפרסמת באמאזון ובין כשפעלה כלקוח (עת הזמינה את מוצר מאמאזון כדי להוכיח את תביעתה), ידעה או היה עליה לדעת על הפרוצדורה המתחייבת וכי היה עליה לפעול בהתאם לפרוצדורה זו בטרם הגישה תביעה משפטית נגד אמאזון בתחומי מדינת ישראל. הואיל ופרמייר לא פעלה בדרך המתחייבת והמוסכמת, היא לא קנתה את זכות התביעה.

השופטת פלינר קבעה כי אין בידי פרמייר עילת תביעה טובה נגד אמאזון, הן במישור הראייתי והן במישור המהותי. במישור העובדתי, כל שצורף לתמיכה הוא רכישה שביצעה פרמייר מצד שלישי, כאשר אין מחלוקת שמדובר במוצר שנשלח מישראל. ביהמ"ש ציין כי הראיה היחידה היא רכישת מוצר ישראלי; אותו מייצרת חברה ישראלית; שלכל היותר חברה ישראלית אחרת ביצעה הפרה (אם בכלל); ושנשלח מישראל. נקבע כי לא הוכחה ההפרה הנטענת שאמאזון פעלה כמאחסנת ו/או כמשלחת הסחורה, אלא כפלטפורמת מסחר בלבד.

כשהוא מותח ביקורת על פרמייר, ביהמ"ש קבע כי גם הטענות להפרת סימני מסחר לא זכו לעיגון ראייתי וחמור מכך, פרמייר לא דייקה בהצגת העובדות, כאשר סימני המסחר שלה שהיו רשומים בישראל, נמחקו או נזנחו (לעומת סימן המסחר של פרמייר בארה"ב, שעודנו רשום). השופטת פלינר ציינה כי יש לראות בחומרה את דרך הצגת הדברים וכי זניחת סימני המסחר בארץ מלמדת שפרמייר מבקשת להגן על סימנה המסחרי והמוניטין שלה בחו"ל ולא בארץ וכי הדבר משליך גם על שאלת הפורום הנאות לדון בתביעה.

באשר לטענת פרמייר לשיווק מוצרים שלא על-ידי מורשה, ביהמ"ש קבע כי לא הוכח בשלב זה שהמוצרים המשווקים באמאזון אינם מקוריים וקיבל את טענת אמאזון בכל הנוגע לייבוא מקביל ולכך שלא ניתן למנוע מכירת מוצרים מקוריים המיובאים בייבוא מקביל לישראל. לגבי יתר העילות הנטענות, כגון שימוש בזכויות יוצרים, קבעה פלינר כי לא נמצא כי אמאזון חרגה משימוש "הוגן" באלו.

אמירה מרכזית של ביהמ"ש במסגרת החלטתו היתה כי לא די בעובדה שאמאזון מהווה פלטפורמת מסחר ושישראלים נוהגים להזמין את מוצריה, כדי להקים אחריות לכל פרסום מוצר באשר הוא. פלטפורמת מסחר זו נועדה בראש ובראשונה להזמנת מוצרים מחו"ל שאינם מיוצרים בישראל או הזמנת מוצרים ישראלים לחו"ל, שאחרת אין כל היגיון בשימוש באתר זה. עת נתבעות בישראל חברות ענק, מכוח הפרסום באינטרנט, יש לבחון היטב אם אכן קיימת עילת תביעה טובה והאם אין מדובר בחיפוש אחר כיס עמוק או הד תקשורתי. לא די בעצם הפרסום עצמו כדי לבסס את אותה עילת תביעה.

בהמשך בחן ביהמ"ש את קיומה של חלופה המאפשרת המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות וקבע כי אין כזו וכי אין מדובר במעשה או מחדל או מטרד הנעשים בישראל. לא די בעובדה שהפרסום האינטרנטי הינו גם בישראל כדי לקבוע שהמעשה או המחדל נעשים בישראל.

לאחר מכן עבר ביהמ"ש לבחון את שאלת הפורום הנאות וקבע כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התביעה, תוך יישום המבחנים לעניין זה ובחינת "מירב הזיקות" - אמאזון חברה זרה; מקום מושבה ארה"ב; הפרסום באתר נעשה מכוח התקשרות חוזית בשפה האנגלית; אמאזון טענה כי הדין החל הוא הדין האמריקאי וטענתה לא נסתרה. השופטת פלינר קבעה כי אין כל היגיון בהחלת הדין הישראלי על אמאזון, המשמשת כפלטפורמת מסחר למוצרים מכל קצוות תבל.

עוד התייחס ביהמ"ש למהלך שביצעה פרמייר, בניסיונה לבצע המצאה של כתבי הטענות לנציג לכאורה של אמאזון שהשתתף בכנס בארץ, כל זאת שהבקשה לביטול היתר המצאה עודנה תלויה ועומדת. ביהמ"ש קבע כי מהלך זה נועד לעקוף את מתן ההחלטה על-ידי ביהמ"ש ולשפר עמדות בכל הנוגע לעניין נטלי ההוכחה. ביהמ"ש הורה על ביטול היתר ההמצאה לאמאזון והורה לפרמייר לשלם לה הוצאות בסך 20,000 ש"ח + מע"מ [ת"א 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' Amazon.com, Inc].