חשוד לא חייב לספק למשטרה את סיסמת מכשיר הסמארטפון שלו, אך מנגד חייב למסור את טביעת האצבע שלו כדי לפתוח נעילה ביומטרית במכשיר אם נדרש על-ידי רשויות האכיפה. כך פסק בית משפט מדינתי בוירג'יניה, ארצות-הברית.

פסק הדין מדגיש שגילוי סיסמה שונה מבחינה חוקתית ממסירת טביעת אצבע - לחשודים עומדת הזכות להימנע מהפללה עצמית לפי התיקון החמישי לחוקה האמריקאית, כך שהם רשאים להימנע ממסירת מידע שאצור במוחם. להבדיל, מסירת דגימה ביומטרית כגון DNA, דוגמת כתב-יד או טביעת אצבע אינה חלק מהזכות החוקתית לשתיקה בחקירה, משום שבאופן מסורתי דגימה כזו נחשבת כאמצעי לזיהוי החשוד.

סמארטפונים חדשים כדוגמת אייפון 5S ו-6 ניתנים לנעילה הן באמצעות הקשת סיסמה מספרית והן באמצעות מנגנון TouchID שמבוסס על סריקת טביעת האצבע של בעל המכשיר. פסיקת בית המשפט מלמדת שאמצעי ההגנה השונים משליכים על כושרן של רשויות חקירה בארצות-הברית לגשת למידע ששמור במכשירי סמארטפון כאלה. מקור: Ars Technica (מאת מייגן גס).

law.co.il מזכיר שפסק הדין מוירג'יניה תואם לפסק דין שנתן לפני כשלוש שנים בית משפט פדרלי לערעורים בדרום-מזרח ארצות-הברית (ה-11th Circuit), שקבע אף הוא שהתיקון החמישי לחוקה מאפשר לחשוד להימנע ממסירת הסיסמה ששימשה אותו לצורך הצפנת קבצים שהמשטרה התעניינה בתוכנם. לעומת זאת, פסק הדין מוירג'יניה מנוגד לפסיקת בית המשפט העליון במדינת מסצו'סטס, שלפני מספר חודשים פסק שחשוד חייב למסור את סיסמת הצופן לקבצים שהמשטרה מבקשת לחקור - על-פי חריג לזכות השתיקה.