"המרכז לאמנות הפיתוי", חברה שמבקשת ללמד גברים לפתות נשים, חייבת בלשון הרע בגין פרסום שהעלה לאתר האינטרנט שלה אחד מבוגריה. כך פסק בית המשפט השלום בתל-אביב (השופטת שושנה אלמגור) בתביעה של כתבת ידיעות אחרונות, אתי טל אברמוב, נגד המרכז, מנהלו יגאל שטארק והבוגר המפרסם אביב פרנקל. אברמוב הכינה תחקיר ביקורתי אודות המרכז ולאחר פרסומו העלה פרנקל פרסום משמיץ ודמיוני עליה. הפוסט נשאר על מקומו במשך שנה למרות ששטארק, מנהל המרכז, הבחין בו ובתגובות לו עוד ביום הפרסום. השופטת אלמגור השיתה על המרכז ומנהלו אחריות לפרסום לשון הרע באתר, מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. law.co.il מוצא שההנמקה לפסיקתה עלולה לכרסם בחסינות המוענקת זה שנים לספקי שירותים באינטרנט מפני חבות הנובעת מתוכן של משתמשים בשירותיהם (החל מפסה"ד בעניין בורוכוב נ' פורן שנתן השופט רמי אמיר, אז בבימ"ש השלום בכפר-סבא כיום בביהמ"ש המחוזי של מחוז המרכז): בעלי אתר אינטרנט ומנהליו יכולים לצפות כי השמצות שתיכתבנה בפורום על פלוני תפגענה בשמו הטוב. במקרה הקונקרטי, הנתבעים יכלו לצפות כי הפרסום נשוא התובענה יפגע בתובעת. כללי הפורום אסרו לנקוט בשפה בוטה או מעליבה, מכאן שהנתבעים צפו פגיעה באנשים דוגמת התובעת, פסקה השופטת אלמגור. מנהל המרכז קרא את הפרסום מיד שפורסם ואף הבין שחלק מחברי הפורום סברו כי מדובר בסיפור אמיתי. למרות זאת, לא הסיר את הפרסום במשך שנה, אלא רק לאחר פניית התובעת. מנהל פורום סביר היה מסיר את הפרסום הפוגעני מהר ככל האפשר מרגע שנודע לו דבר קיומו. נפסק שהמפרסם הנתבע (אביב פרנקל) ישלם לתובעת סך של 70,000 ש"ח ועוד שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. הנתבעים 2-3 ישלמו לתובעת 30,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ {א 176992/09 אתי טל אברמוב נ' אביב פרנקל ואח'}.