העליון מטיל אחריות על אתר לפרסום כוזב של משתמש

מפעיל אתר היכרויות באינטרנט ישלם פיצוי בסך 5,000 ש"ח, לאדם שפרטיו ותמונותיו פורסמו באופן כוזב ופוגעני באתר. בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, במסגרתו התקבל ערעור המבקש, אבי רועי דוביצקי, על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א. המשיב, ליאב שפירא, הוא בעליו ומנהלו של אתר ההיכרויות Meet Me. תמונותיו ופרטיו האישיים של דוביצקי פורסמו באתר על-ידי אלמוני, תחת כותרות פוגעניות כגון: "מחפש קטינות להיכרות משעשעת", "מציע שירותי מין לנשים תמורת תשלום" ועוד. הפרסום הוסר עם פנייתו הראשונה של דוביצקי. בחודש אוקטובר 2008 פסק ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל-אביב כי שפירא יפצה את דוביצקי ב- 400 ש"ח, לאחר שקבע כי התרשל בכך שהפעיל את האתר ללא מנגנון הגנה משמעותי וכי רשלנות זו אפשרה את הפגיעה בשמו הטוב של דוביצקי. דוביצקי ערער על ההחלטה למחוזי, שהגדיל את הפיצוי ל- 2,500 ש"ח. דוביצקי חש כי הסכום שנפסק אינו משקף את חומרת הפגיעה בו והגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון.

השופט אלייקים רובינשטיין ציין כי שאלת האחריות אינה מונחת לפתחו של ביהמ"ש וכי מוסכם על שפירא כי הפר את חובת הזהירות כלפי דוביצקי. לפיכך, לא נדרש ביהמ"ש לדון בשאלת אמצעי הזהירות שבעל אתר אינטרנט חייב לנקוט כדי למנוע תופעות מהסוג המתואר לעיל. למרות האמור, ציין ביהמ"ש כי אף אם ניתן להביע דעות שונות לגבי מידת הסינון הנדרשת, אין ספק כי מודעות הכורכות הזמנה לקטינות טעונות יחס "סינוני" מיוחד, הן מבחינת הנזק שהן משקפות והן מבחינת עלות מניעתן. זאת, הואיל והטקסט הבלתי חוקי מדבר בעדו ואין צורך במאמץ סינון מתוחכם ובטכנולוגיה מתקדמת. השופט רובינשטיין הזכיר כי תוצאת פסה"ד בעניין רמי מור (בו היה בדעת מיעוט) חוסמת במידה רבה את האפשרות לחשוף את זהות מפרסם ההודעה הכוזבת, אך אין בכך כדי לפטור את מפעיל האתר מאחריותו.

לעניין שיעור הפיצוי הראוי, ציין ביהמ"ש כי מודעה מהסוג שפורסם, אף אם הוסרה בזמן קצר יחסית, פוגעת פגיעה קשה בשמו הטוב של מי שפרטיו מתפרסמים וכי דומה כי אין די בפיצוי מינימלי כדי לגרום למפעילי אתרים לשקול את עלותה של התנהלות זהירה אל מול הנזק האמיתי והכולל הנגרם בעטיים. מנגד, קבע ביהמ"ש כי יש לזכור כי לא מפעיל האתר הוא שפירסם את המידע הפוגע ובסופו של יום אין להשוות את דינו של מי שפירסם בעצמו לשון הרע, למי שלא נקט אמצעי זהירות מתאימים כדי להבטיח שאתר בבעלותו לא יהווה במה לפרסום כאמור. כאמור, הוכפל הפיצוי והועמד על סך של 5,000 ש"ח {רע"א 1700/10 אבי רועי דוביצקי נ' ליאב שפירא}