ישראל: יש לנהוג בתום לב בהגשת תביעות לפי חוק הספאם

הימים הם ימי פגרת הקיץ במערכת המשפט ושופטי בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב עוסקים במרץ בכתיבת פסקי דין, לרבות פסקי דין בתביעות מכח חוק הספאם. לא פחות מארבעה פסקי דין ניתנו השבוע בבית המשפט בתביעות לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' 40), התשס"ח-2008, האוסר על משלוח דברי פרסומת, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, מבלי שניתנה הסכמה מפורשת בכתב ומראש של הנמען. ב- תק 1266-03-09 נמרוד דרזנר נ' קלאב 50 - ארגון לבני 50 במספר פלוס בע"מ ואח', קיבל ביהמ"ש תביעה לפיצוי בגין 10 הודעות ספאם שנשלחו לכתובת הדואר האלקטרוני של התובע, לאחר שדרש בכתב מהנתבעים להימנע מהמשלוח ואלו השיבו כי יימנעו מהמשלוח לאלתר. השופט מרדכי בן חיים קבע כי הנתבעים פעלו בניגוד לחוק ויש לדחות את טענתם לפיה לא עלה בידם להימנע מהמשלוח. נפסק כי על הנתבעים להימנע באופן סופי וגורף ממשלוח ספאם בניגוד לחוק וכי עליהם לנקוט את כל הצעדים הכרוכים, לרבות צעדים טכניים, על-מנת להימנע מהפרת החוק. התובע הסכים שלא למצות את הדין עם הנתבעים ולהסתפק בתשלום פיצוי בסך 1,000 ש"ח.
 
ב- תק 334-02-09 יעקב טלר נ' קו מנחה שירותי מידע ותקשורת בע"מ, נדחתה תביעה לפיצוי בסך 30,100 ש"ח. התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו עשרות פרסומים בדואר אלקטרוני בניגוד לרצונו, על-אף שביקש להסיר את כתובתו מרשימת התפוצה שלה. השופטת יעל אילני ציינה כי התובע נמנה על מנויי הנתבעת ובמשך שנים קיבל ממנה דואר פרסומי ודיוורים מקצועיים לפי בקשתו. התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו פרסומים, אף לאחר דרישתו להסירו מרשימת התפוצה בחודש דצמבר 2008. מנגד, טענה הנתבעת כי הסירה את כתובת התובע מרשימת התפוצה מייד עם פנייתו אליה לראשונה, במכתבו מחודש ינואר 2009. נקבע כי התובע לא הציג מסמך או דבר דואר התומך בטענה שביקש את הסרתו מהרשימה עוד בחודש דצמבר. נקבע כי בהתנהלות התובע כלפי הנתבעת היה חוסר תום לב, לרבות בקיום החוק ולא רצון אמיתי להיות מוסר מרשימת התפוצה.

ב- תק 2129-03-09 תמר בן יהודה נ' וואלה שופמיינד בע"מ, נפסק כי מטרת החוק להבטיח כי צרכנים לא יוטרדו בדברי פרסומת בניגוד לרצונם. השופטת חנה פלינר ציינה כי יש חריגים לכלל והחוק לא נועד להעשיר צרכנים. נפסק כי גם על הצרכנים לנהוג בתום לב בעת שמגייסים הם לזכותם את הוראות החוק. התובעת רכשה בעבר ספר אצל הנתבעת, שעיסוקה בסחר אלקטרוני באינטרנט. במסגרת ההרשמה והרכישה, הסכימה התובעת לקבל דיוור. נקבע כי מתקיימים תנאי החריג בסעיף 30א(ג) לחוק: 1. התובעת מסרה את פרטיה; 2. התובעת לא ביקשה את הסרת פרטיה מהאתר; 3. אמנם קנתה הנתבעת ספר ונשלחו לה פרסומים אודות מוצרים שונים ומגוונים, אולם מדובר באתר שזה עיסוקו. לא ניתן לצפות כי יוצגו לתובעת ספרים בלבד, אלא כל מוצר שהאתר מוכר. התובעת לא הודיעה בשום שלב לנתבעת בכתב על רצונה שלא לקבל דברי פרסומת. השופטת פלינר ציינה כי בטרם דרישת פיצוי בדמות קנס של 1,000 ש"ח, ניתן להקדים פנייה בכתב שעלותה 0 ש"ח ורק אם דבר זה לא עולה יפה, יש מקום להגיש תביעה משפטית. התביעה נדחתה.

ב- תק 11307-05-09 עביר נפאר נ' קסטל הפצה כרטיסים ואח', נתן בית המשפט פסק-דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 2 וחייב אותו בתשלום של 3,000 ש"ח לתובע, בגין הודעות דואר אלקטרוני פרסומיות שנשלחו לתובע שלא ברשותו ובניגוד לדין.