בדרך כלל, חדשות מסוג "הנה זה מגיע, הנה זה בא" לא מתפרסמות כאן, רק חדשות מסוג "טוב... זה כבר קרה". אבל הפעם, חריגה מהכלל לנוכח חשיבות הידיעה: הועדה המשפטית רבת-הכוח של הפרלמנט האירופאי אישרה את הארכת תקופת ההגנה על תקליטים ל- 95 שנים. הטיימס מדווח שקליף ריצ'רדס מאושר (אבל אפשר להניח שחב' התקליטים מאושרות הרבה יותר). הסיבה - יוצרים נהנים מתקופת הגנה ארוכה: חיי היוצר + 70 שנה. מבצעים נהנים מתקופה פחותה בהרבה - 50 שנה, מה שאומר שכמה מבצעים בולטים מאד, כמו ריצ'רדס, שלא חיברו את שיריהם אלא הסתמכו על כותבים אחרים (היה פעם דבר כזה) מתחילים לראות באובדן תמלוגיהם. מצד שני, תקליטים - כמו אלה של אדית פיאף או הראשונים של הביטלס - עתידים היו להשתחרר לקניין הציבור אוטוטו. אבל לאחר לובי אינטנסיבי בדרישה להאריך את תקופת ההגנה על הקלטות הקול (sound recordings), נראה שהושג עתה השג חשוב עם אישור הוועדה המשפטית של הפרלמנט. ב-11 במרץ אמור הפרלמנט עצמו להצביע על השינוי הנדרש. הממשלה הבריטית התנגדה תחילה להארכה בעקבות דו"ח Gowers שקבע שאין בה הצדקה, אבל בדצמבר שינתה את עמדתה והיא תומכת כעת בהגנת ההקלטות למשך 70 שנה.

ובארץ הקודש? חוק זכויות יוצרים התשס"ח-2007 קובע אף הוא הגנה לתקופה של 50 שנה בלבד מפרסומו (סעיף 41 למתעניינים). אם יתוקן החוק באירופה, מן הסתם תבוא דרישה מצד המבצעים בישראל לתיקונו גם כאן.