משלוח דואר זבל אינו עבירה לפי הדין בישראל

"דואר חשמלי" של הלמו מדווח על פסק-דינו המעניין של השופט (בדימוס) גבריאל שטרסמן. פסה"ד, שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בפ"ת, עוסק בנושא דואר זבל וקובע כי משלוח דואז אינו עבירה על-פי הדין בישראל. חברה המכונה "שיווק און ליין", העוסקת בפרסום באמצעות דוא"ל, נהגה לשלוח פרסומות לתיבת הדוא"ל של שמואל בר-זיו (התובע). התובע טען כי ביקש מהחברה עשרות פעמים למחוק את שמו מרשימת התפוצה, אך למרות זאת המשיך לקבל ממנה דואז. התובע החליט לתבוע את מנהלת החברה, ציפי פלד (הנתבעת) והסביר כי הפרסומות המתקבלות בתיבת הדוא"ל שלו גורמות לו לנזקים כספיים, הפרעות, טרדה ואי-נוחות. מנגד, טענה הנתבעת כי הסירה את כתובתו של התובע מרשימת התפוצה וכן כי סוגיית הדואז טרם הוסדרה בישראל. הנתבעת הכחישה את טענות התובע לפיהם ניסתה להסתיר את זהותה.

תוך שהוא סוקר את המצב המשפטי הקיים בישראל בנושא דואז, קבע השופט שטרסמן כי טרם הוסדר מעמדו של דואר זבל אלקטרוני. בין היתר, הביא השופט ציטוטים מאתר האנציקלופדיה השיתופית ויקיפדיה וסקר פסיקה בענין זה. ביהמ"ש קבע כי משלוח דואז אינו עבירה על-פי הדין בישראל, אך קבע כי הוא עשוי להיות עוולה לפי פקודת הנזיקין, חוק הגנת הפרטיות, חוק המחשבים או חוק החוזים. נקבע כי מעשי הנתבעת מהווים רשלנות הואיל ולא הסירה את כתובתו של התובע מרשימת התפוצה. השופט סבר כי השולחת הפרה חוזה בעל-פה עם התובע, מאחר והתחייבה להסיר את כתובתו, אך לא עשתה כן. הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח {תק (פ"ת) 2115/07 שמואל בר-זיו נ' ציפי פלד}.

law.co.il מעיר שהניתוח המשפטי בפסה"ד אינו כולל התייחסות לאחד מסעיפי החוק המרכזיים שפרשנותם מחייבת לאסור דואז: סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 אוסר על הטרדה באמצעות מתקן בזק וזכרו לא בא בפסק הדין. חבל, מפני שיכול היה להפוך את תוצאתו...