הדיון שהתקיים היום בוועדה לזכויות הילד סיפק דוגמה לענין של אמצעי התקשורת בזוטות צהבהבות (ויכוח בין שלי יחימוביץ', יו"ר הוועדה, לח"כ שמואל הלפרט בנושא הכאת קטינים; ויכוח שולי, כמעט אנקדוטלי בדיון, שהפך בפי גלי צה"ל ל"סערה בישיבת הוועדה לזכויות הילד". איזו סערה ואיזה נעליים...).

מה באמת היה בדיון? דיון תרבותי בשאלת ההגנה על קטינים מתוכן מזיק באינטרנט שהסתכם בכך -

א. המסקנות עדין לא ברורות (זה כשלעצמו טוב מאד כי הנושא סבוך ורב-פנים ולכן אי אפשר למצות אותו בדיונים בני שעתיים - law.co.il).
ב. הדגש הוא על צעדים חינוכיים ולא על חקיקה (הודות לתפיסת העולם הליברלית של ח"כ שלי יחימוביץ');
ג. יש להפריד בין תחום התוכן המזיק, השנוי במחלוקת, לתחום המעשים הפלילים שבו האינטרנט הוא רק עוד זירת פעילות ככל זירה אחרת;
ד. הכנסת תעקוב אחר יוזמת ההסדרה העצמית של איגוד האינטרנט הישראלי בתחום התוכן המזיק לקטינים;
ה. ההורים אינם פטורים מאחריותם להקנות לילדיהם תשתית ערכית;

בין לבין התברר פעם נוספת ש"הגנה על קטינים" ו"אינטרנט" הם צירוף רב-משיכה לח"כים. רן כהן [מר"צ], לדוגמה, היה מוכן להסכים עם הצעת אחד מנציגי המשטרה שתוטל אחריות על אתרי אינטרנט שמקשרים ל"תוכן מזיק" (בעקבות סיפור, מרתיע כשלעצמו, על קישור שהוביל ממדור המשחקים בוואלה! ל"משחק" שכלל יחסי-מין עם קטינים). אורי אריאל ביקש שלא להמתין ליוזמת ההסדרה של איגוד האינטרנט אלא לכנס את החברות הגדולות ולגבש הסכמה מהירה על מה שמעבר לתחום לדעת כולם. אמצעי סינון טכנולוגיים לא הניחו את דעתו כי הילדים יודעים לעקוף הכל היום...

פינת הגילוי הנאות: עו"ד חיים רביה השתתף בדיון מטעם איגוד האינטרנט הישראלי ונטוויז'ן.