בשנת 1998 חוקק הקונגרס האמריקאי את ה-DMCA [קובץ PDF], תיקון לדיני זכויות יוצרים בארצות-הברית שנועד להתאימם למדיה דיגיטלית. בין סעיפי ה-DMCA נמצאות הוראות האוסרות על עקיפת אמצעי הגנה דיגיטליים, ייצור ושיווק אמצעים לעקיפה כזו והסרת מידע על זכויות יוצרים. במקורם נועדו הסעיפים להלחם בפיראטיות בתוכנות. למעשה, מגלה דו"ח של ה-EFF, היו להם תוצאות בלתי-צפויות:

• הוראות החוק פוגעות בחופש הביטוי ובמחקר המדעי: בין השאר הוגשו תביעות ו/או איומים בתביעות נגד פרופ' מפרינסטון שביקש לפרסם מחקר בדבר אמצעי ההצפנה לתקליטורים (DRM). התוצאה - אפקט מצנן על פעילותם של סטודנטים, חוקרים ועתונאים;
• פגיעה בזכות לשימוש הוגן ביצירה: אמצעי הגנה טכנולוגיים שאסור לעקפם פוגעים בשימושים מותרים ביצירות (לדוגמה - העתקה לצורך לימוד עצמי);
• פגיעה בתחרות: בעלי זכויות יוצרים השתמשו ב-DMCA כדי לחסום מתחרים בתחומים כדוגמת דיו למדפסות, דלתות למוסכים (!) ועוד;
• ה-DMCA משמש למניעת גישה למערכות מחשב, שעל-פי דיני החדירה למחשבים היא מותרת.