רק במקרים שבהם עשויה לקום אחריות פלילית, יש להגביל את חופש הביטוי של הגולש באינטרנט, וליתן לניזוק סעד בדמות חשיפת שמו של הגולש - כך פסקה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מבית משפט השלום בירושלים בהחלטה חדשנית שניתנה אתמול (בש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח'). במסגרת הבקשה עתרה אמא של קטינה בת שנה לחשוף את פרטיהם של גולשים שפירסמו דברי לשון הרע מכוערים עליה ועל ביתה. בית המשפט קרא לשקול יש לשקול האם אין מקום בהצעת החוק, המחייבת גילוי כתובות הגולשים במקרים מסוימים, לחייב את ספקי השירות לשמור את המידע במשך תקופת זמן נתונה (מה גם שבאותו ענין התברר כי פרויקט תהיל"ה הממשלתי אינו שומר את נתוני הגלישה אלא למשך חודש אחד בלבד בעוד שספקים פרטיים עושים כן למשך זמן ארוך יותר...).

בית המשפט קבע כי הוא מוסמך לדון בבקשה על אף העדרו של דין ישראלי המסדיר את סמכותו לעשות כן. עוד מצא שאין צורך למנות מייצגים לגולשים האנונימיים. לחופש הביטוי האנונימי, המאפיין את חופש הביטוי באינטרנט, נודעת חשיבות מרובה, פסק. יש להיזהר בהטלת מגבלות חמורות על רשת האינטרנט. ואין הכוונה היא רק להטלת מגבלות על הדוברים באינטרנט, אלא גם על ספקי האינטרנט, ועל מפעילי אתרי האינטרנט, מנהליהם ובעליהם. הטלת מגבלות ונורמות משפטיות לוקאליות, על תחום שאינו טריטוריאלי מעצם אופיו, עשוי לפגוע בביזוריות האינטרנט ולגרום לאפקט מצנן (על חופש הביטוי). לאחר שמצא כי רק אם לשון הרע שפורסם במקרה דנן עשוי להטיל אחריות פלילית על המפרסם, בחנה השופטת אגמון-גונן את הפרסומים ובאה למסקנה שאמנם יש בהם "כוונה לפגוע" העלולה להטיל אחריות פלילית כאמור. משכך, הורתה לספקי הגישה המשיבים - בזק בינלאומי וברק - לחשוף את שמותיהם של הגולשים שפרטיהם נמצאים בידיהן.

לתמצית מפורטת של ההחלטה ולהחלטה עצמה.