על הצרכן לגלות אחריות ולהקטין את הפגיעה על-ידי שימוש במנגנון ההסרה המוצע לו (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת נאוה ברוורמן, 28.7.2026):

העובדות: התובע טען כי מסר את מספר הטלפון שלו לנתבעת עת רכש משקפיים לבתה של זוגתו לשעבר, לצורך קבלת עדכון בלבד, אך כי הנתבעת שלחה לו 34 דברי פרסומת תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הדגישה כי היא שולחת מסרונים רק ללקוחות שהשאירו פרטים ונתנו הסכמה מפורשת להצטרף למועדון הלקוחות, כי שהיה במקרה זה, וכי התובע קיבל הנחה משמעותית בעסקה לאור ההצטרפות למועדון הלקוחות. 

נפסק: התביעה נדחתה. טופס ההסכמה של הנתבעת נחתם בדרך של הליך תקין, העולה בקנה אחד עם חיי המסחר השגרתיים, גם אם מדובר בשירות שניתן עבור קטינה (בתה של זוגתו לשעבר של התובע). הגרסה לפיה האם, בת הזוג, חתמה, היא אמינה ומתקבלת וכך גם הגרסה לפיה המספר של התובע ניתן על-ידו. הטלפון הנייד ניתן כחלק מביצוע העסקה ועמדה בפני התובע האפשרות לבקש להסירו, כפי שנכתב בטופס ההסכמה באופן ברור. התובע ביקש הסרה רק לאחר הגשת התביעה, כאשר מדובר בהודעות שנשלחו במשך 8 חודשים. עת נמסר בדרך כלשהי מספר הטלפון, אך התובע נוהג בדרך בה "נאגרות" הודעות לאורך זמן ומוגשת תביעה כספית משמעותית, הדבר שקול להתנהלות בחוסר תום לב שאינה מגשימה את תכלית חוק התקשורת. במקום לבקש הסרה פשוטה במועד, בדרך כלשהי, התובע בחר לשבת בחיבוק ידיים, לצבור ולאגור הודעות ולהגיש תביעה. גם אם לא ניתנה הסכמה, בהתאם ללשון החוק, ביהמ"ש אינו חייב לפסוק פיצוי, אלא הוא רשאי לעשות כן. עיקרון תום הלב חולש גם על חוק התקשורת. על הצרכן לגלות אחריות צרכנית ולפעול להקטין את הפגיעה באמצעות שימוש במנגנון ההסרה המוצע לו. הפסיקה מבחינה בין הודעות הנשלחות ללא קשר עסקי קודם, לבין הודעות שנשלחו על רקע קשר עסקי קודם, או פרטים שנמסרו במסגרת מועדון לקוחות. עת קיימת זיקה עסקית או צרכנית קודמת, רמת "החומרה" נמוכה ובמיוחד אם ההודעות מציעות הטבות צרכניות. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,250 ש"ח ובהוצאות עדה בסך 750 ש"ח.