מקום בו הנמען צריך ליזום שיחה עם נציג לצורך מתן הודעות סירוב, אין מדובר במנגנון הסרה לפי החוק (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשמת נעמה טלמן-בולטין, 23.2.2026):
העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחו לו 5 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמה מפורשת מראש וללא אפשרות הסרה תקינה, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע נרשם מיוזמתו לקישור ייעודי לקבלת כרטיסים והטבות, הזין את פרטיו האישיים ואישר את תקנון האתר, הכולל אפשרות למשלוח דיוור ישיר ופרסומות. הנתבעת טענה בנוסף כי עמדה לתובע אפשרות מעשית להסרה באמצעות פנייה בווטסאפ.
נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. סעיף 30א(א) לחוק מגדיר "דבר פרסומת" כמסר שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות. ההודעות נועדו לעודד רכישת כרטיסים והשתתפות בפעילות מסחרית של הנתבעת, ומשכך מדובר בדברי פרסומת כהגדרתם בחוק. גם אם ביהמ"ש יניח כי ניתנה הסכמה מסוימת במסגרת ההרשמה, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מהחובה העצמאית המחייבת לכלול בכל הודעה אפשרות פשוטה, ברורה ונגישה למשלוח הודעת סירוב. בהודעות לא נכלל קישור הסרה ייעודי, לא הופיעה הנחיה מפורשת בנוסח "להסרה השב הסר", ולא הוצגה דרך ישירה ופשוטה להפסקת הדיוור. ההודעות כללו לכל היותר פרטי התקשרות כלליים או הפניה לערוץ ווטסאפ.
ההסרה לא הייתה חלק מובנה מההודעה עצמה אלא דרשה פנייה יזומה וניהול שיחה עם נציג, דבר שאינו עומד בדרישת סעיף 30א(ה)(1) לחוק למנגנון הסרה פשוט וברור. מקום בו הנמען נדרש ליזום שיחה עם נציג, להמתין למענה ולהשיב לשאלות, הרי שאין מדובר עוד במנגנון הסרה כהגדרת החוק, אלא בפנייה לשירות לקוחות. אין מדובר בפגם טכני בלבד, אלא באי-עמידה מהותית בדרישות החוק, ומשכך אין לקבל את טענת הנתבעת כי עצם קיומה של אפשרות פנייה חלופית מרפא את ההפרה. אשר לטענת ההסכמה, עצם מסירת פרטים או רישום לפעילות אינם מהווים בהכרח הסכמה מפורשת למשלוח דברי פרסומת, ויש לבחון קיומה של הסכמה מדעת ובהתאם לדרישות החוק. יש לדחות גם את הטענה לפיה היה על התובע לפנות לנתבעת קודם להגשת התביעה. החוק אינו קובע חובה מוקדמת לפנייה למפרסם כתנאי להגשת תביעה, וזכותו של נמען לפנות לערכאות עומדת לו ללא דרישה למיצוי הליך בלתי פורמלי. מדובר במספר מצומצם יחסית של הודעות, לא נטען לנזק מיוחד, ומנגד ההודעות נשלחו ללא מנגנון הסרה תקין כנדרש בחוק. יש לפסוק פיצוי מתון, שיבטא את ההפרה ואת תכלית ההרתעה, אך יעמוד גם במבחן המידתיות. הנתבעת תשלם לתובע 300 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 1,500 ש"ח.