פרסום תמונה בפייסבוק אינו נחשב כהסכמה לשימוש בה על-ידי אחרים (פסק-דין, שלום פ"ת, השופט ארז נוריאלי, 4.3.2026):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעים נטלו תמונה אישית שלה מפרופיל הפייסבוק שלה, והשתמשו בה שימוש מסחרי, ללא הסכמתה, לפרסום קורס באנגלית באתר אינטרנט. הנתבע 1 הוא המפרסם באתר שבבעלות הנתבע 3. הנתבעת 2 היא מעצבת אתרים שעיצבה את האתר. הנתבעים 1 ו-3 טענו כי התמונה צורפה בטעות ובתום לב במקום תמונה של לקוחה אחרת, והוצגה באתר ימים בודדים. הנתבעת 2 טענה כי פעלה בשם הנתבעים 1 ו-3 לשם העלאה מחודשת של האתר, וכי מעורבותה היתה טכנית בלבד.

נפסק: הנתבעת 2 קיבלה לידיה את החומרים כפי שהם וביצעה שחזור לאתר. הנתבעת 2 פעלה בשליחות הנתבעים 1 ו-3. התובעת לא פירטה ולא הוכיחה את מעורבותה האישית של נתבעת 2 באחריות על פרסום התמונה באופן המצדיק הטלת אחריות כלפיה. יש לקבל את טענת הנתבעת 2 להעדר יריבות ולהורות על דחיית התביעה נגדה. התובעת תישא בהוצאותיה בסך 2,500 ש"ח.

פגיעה בפרטיות - התובעת טענה כי הנתבעים פגעו בפרטיותה לפי סעיפים 2(4) ו-2(6) לחוק הגנת הפרטיות. תמונה אישית של התובעת, שהוצמדה לשם אחר, וציטוט מפיה כממליצה על קורס באנגלית (במלל הנלווה לתמונה), הוצגו ללא הרשאתה באתר פרסומי. פרסום תמונת התובעת בפייסבוק אינו מהווה הסכמה מטעמה לשימוש בתמונה על ידי גורמים אחרים ולמטרות כלשהן. טענות התובעת מלמדות כי חוותה חוויה אישית שאינה נעימה, אך אין הדבר מלמד על "ביזוי או השפלה" בעיני האדם הסביר, שהוא המבחן המכריע באשר להגדרת פרסום כפוגעני לפי סעיף 2(4) לחוק.

ההלכה בענין סעיף 2(6) לחוק [עניין אלוניאל - ע"א 8483/02] היא כי יש לראות בסעיף ככזה הפורס הגנה מצומצמת בלבד מפני פגיעה בפרטיות. אולם, הלכה זו נקבעה בענין של ידוען ומי שמבקש בעצמו להפיק רווח מהשימוש בשמו. מקרה זה שונה. מושא הפגיעה הנטענת בפרטיות הוא התובעת, שאינה ידוענית. במקרים אלה יש לפרש את המונח "לשם ריווח" בסעיף 2(6) לחוק בצורה רחבה, ולכלול גם רווח שאיננו כספי. השימוש בתמונת התובעת לצד המלל נועד לשכנע ולעודד אחרים להירשם לקורס אנגלית. מדובר בפרסום למטרות רווח. אין הכרח כי הפרסום הפיק למפרסמים רווח בפועל

תוכן הפרסום, ממנו עולה כי התובעת מתקשה מאוד בשפה האנגלית,  חורג מגדר "מעשה של מה בכך" לפי סעיף 6 לחוק ויש בו פגיעה ממשית בפרטיות התובעת. הנתבעים טענו כי עומדת להם הגנת תום הלב לפי סעיף 18(2)(א), מכיוון שהנתבע 3 רכש את שם המתחם מהבעלים הקודמים של האתר ואת גיבוי קבצי האתר. אין לקבל את הטענה. הצגת התמונה נעשתה לשם ריווח. בהתאם להיגיון ולשכל הישר, על הנתבעים היה לדעת כי בעת שימוש בתמונת אדם יש אפשרות לפגיעה בפרטיותו. הנתבעים הסירו את הפרסום והציעו לפצות את התובעת ב-15,000 ש"ח, שהיא סירבה לקבל. פיצוי בגובה 9,000 ש"ח הוא פיצוי ראוי.

לשון הרע - יש לדחות את תביעת התובעת בעילת לשון הרע. הוצגה תמונה של התובעת לצד מלל ממנו עולה כי התובעת התקשתה באנגלית. פרסום כזה אינו עלול להיתפס בעיני "האדם הסביר" כביטוי המציג את התובעת באור משפיל, מבזה או נלעג. התובעת לא הוכיחה כאמור כי היא ידוענית או משפיענית רשת, שלה עוקבים רבים ואף לא כי היא נדרשת לשוחח, לכתוב או לקרוא באנגלית במסגרת עבודתה. אין לראות בפרסום כדי לשון הרע.

זכויות יוצרים - זכות היוצרים בתצלום פנים (דיוקן) שייכת ככלל לצלם ולא למצולם, אלא אם התמונה הוזמנה על ידי המצולם (שאז הבעלות היא של המזמין). פרסום התמונה ללא רשות בעל הזכויות מהווה הפרה של זכות ההעתקה והעמדה לרשות הציבור, שכן הצילום נחשב ליצירה מקורית המבטאת את בחירותיו האמנותיות של הצלם. התובעת לא הוכיחה כי מדובר ביצירה. דמותו האמיתית של אדם אינה נחשבת יצירה המוגנת בחוק זכויות יוצרים. על כן, השימוש בה ללא רשות נבחן דרך זכות הפרסום ועילת עשיית עושר ולא במשפט. נדחתה גם העילה מכוח דיני עשיית עושר ומכוח עוולת הרשלנות.