פסקי דין שמספריהם נכונים, אך שמותיהם שגויים וציטוטים מהם לא היו ולא נבראו (החלטה, עבודה ארצי, השופטים איטח, דוידוב-מוטולה, ופוליאק, 22.3.2026):

העובדות: בפסק-דינו של ביה"ד, בו התקבלה, מטעמים דיוניים, בקשת רשות ערעור של המבקש, הדגיש ביה"ד כי תשובת המשיב לבקשה כללה הפניות לפס"ד שאינם קיימים ומפנה לציטוטים שלא היו ולא נבראו. ביה"ד גם עמד על החומרה היתרה לשימוש בבינה מלאכותית המניב אזכור של הפניות שגויות בכתבי טענות. ביה"ד ביקש מב"כ המשיב לנמק מדוע שלא חייב אותה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

נפסק: הליקויים בתשובה אינם ליקויים טכניים נקודתיים בפרטי ההפניה, אלא ליקויים של ממש. בהגשת נוסח חדש של התשובה, לאחר מתן פסה"ד, שאליו צורפו אסמכתאות נכונות, אין כדי לתקן "מצב שבו יוגשו לבתי המשפט כתבי טענות שבהם טיעוני כזב מכל סוג שהוא, ובכלל זאת גם טיעונים הנסמכים על מקורות משפט שאינם קיימים. עורך דין אשר מגיש כתב טענות כאמור, חוטא ב'חטא מרובע'". בניגוד לנטען, כללה התשובה פס"ד "מומצאים" על ידי הבינה המלאכותית, תוך הפניה להלכות שכביכול קבועות בהם, פס"ד שמספריהם נכונים אך שמותיהם שגויים וציטוטים שלא היו ולא נבראו. מכיוון שמדובר במקרה ראשון בו מוטלות בביה"ד הארצי לעבודה הוצאות אישיות על עו"ד עקב שימוש בבינה מלאכותית, ביה"ד לחייב את ב"כ המשיב בהוצאות על הצד הנמוך, בסך 2,500 ש"ח.