עמותת שופר תפצה נמען אליו שיגרה הודעות מוקלטות בניסיון לגייס תרומות (פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, הרשמת מיכל פרבר, 6.1.2026):
העובדות: התובע טען כי הנתבעים פנו אליו בתשע שיחות והודעות מוקלטות, בניסיון לגייס תרומות, ללא הסכמתו, תוך הפרת חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. התובע טען כי הנתבעים לא אפשרו הסרה והתעלמו מבקשותיו להסרה. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התביעה הוגשה בחוסר תום-לב וכדי להפעיל לחץ בשל הליך נוסף בין הצדדים, וכי הפניות לתובע נעשו על-ידי גורמים פרטיים ללא ידיעת או הנחיית הנתבעים. הנתבעים 1-2 טענו כי לתובע עילת תביעה נגדם בשל פעילות העמותה (הנתבעת 3).
נפסק: השיחות וההודעות המוקלטות שנשלחו לתובע עסקו בתרומה או הזמנה לאירוע בבנייני האומה. לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, בקשת תרומה היא בגדר "דבר פרסומת" ומשלוח הודעה מסוג זה ללא הסכמת הנמען היא הפרה של החוק. אשר להודעות ההזמנה לאירוע, גם הכרטיסים חולקו ללא עלות, ההודעות מפרות את החוק. הפסיקה פירשה את המונח "דבר פרסומת" באופן רחב. במקרה שהמסר שנשלח לנמען נועד לחשוף אותו להוצאת כספים, יש לראות את ההזמנה לאירוע (במהלכו היה עידוד להוצאת כספים) כדבר פרסומת, גם אם ההשתתפות באירוע היא ללא עלות. נפסק כי אירועים (שיחות או הקלטות) 1,4,5 ו-7 הם הפרה של החוק. אף שבשניים מהאירועים התובע התקשר בחזרה למספר ממנו התקשרו אליו, ואז הושמעה לו הקלטה שהיא דבר פרסומת, הדבר עולה כדי הפרה. יש להעמיד את הפיצוי על 350 ש"ח לכל הפרה וסה"כ 1,400 ש"ח.
אשר ל-4 אירועים נוספים, 3 הם שיחה מנציג ואירוע נוסף שהוצגה ביחס אליו שיחה נכנסת, אין מקום לקבוע כי מדובר בהפרה של חוק התקשורת שעה שבוצעו על ידי נציג אנושי. יחד עם זאת, שיחות חוזרות, במיוחד לאחר שהתובע ציין במספר הזדמנויות שהוא מבקש שלא לפנות אליו, הן פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. מדובר בפעולה הגורמת טרדה וחודרת את תחומי הפרט, שיש הצדקה לפסוק פיצוי בגינה. בהתאם למספר השיחות שהן הטרדה ופגיעה בפרטיות, יש לפסוק פיצוי על כך בסך 2,000 ש"ח. אשר לטענת הנתבעת 3 כי השיחות לא יצאו ממשרדיה, מההקלטות והשיחות עולה כי אלה נעשו מטעם הנתבעת ועליה מוטלת האחריות להנחות את עובדיה או מתנדביה לפעול תוך הקפדה על הוראות החוק. ככל שהנתבעת סברה שהגורמים שיצרו קשר עם התובע פעלו שלא בהתאם להנחיותה, היתה פתוחה בפניה הדרך לפעול למשלוח הודעות צד ג' נגד אותם גורמים, אך היא לא עשתה כן. הנתבעת 3 תשלום לתובע סך של 3,400 ש"ח על הפרת חוק התקשורת וחוק הגנת הפרטיות, וכן הוצאות בסך 750 ש"ח.
אשר לתביעה האישית נגד הנתבעים 1-2, אין לראות בנתבעים אלה כמפרסמים. שמם ומענם אינם מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות. אשר לאפשרות שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לקדם את מטרתם, פרסום מטבעו מקדם מטרות שונות של גורמים שונים, חלקן מטרות ישירות וחלקן עקיפות וגם אם יש בפרסום כדי להיטיב באופן עקיף עם מי מנתבעים אלה, אין בכך כדי לראות בהם מפרסם. מלשון סעיף 30א(ח) לחוק התקשורת עולה כי הוא חל במישור הפלילי ובתי המשפט נחלקו בשאלה האם ניתן להחיל את החזקה גם במישור האזרחי. ביהמ"ש שותף לדעה לפיה אין להחיל את החזקה במישור האזרחי באופן שירחיב משמעותית את הטלת האחריות האישית על נושאי משרה גם ללא הוכחת אינדיקציה כלשהי לביסוס מעורבותם האישית בהפרת החוק. התביעה נגד נתבעים 1-2 נדחית והתובע יישא בהוצאות בסך 750 ש"ח לכל אחד מנתבעים אלה.