הארכת מועד להגשת ערעור בשל איחור קצר שנבע מכשל טכני (החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת מורן יהב, 4.2.2026):

העובדות: בקשה להורות כי הערעור בהליך הוגש במועד, או להארכת מועד להגשתו. הערעור עוסק בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם, שקיבל את תביעת המשיב וקבע כי הערות האזהרה הרשומות על נכסים בחצור הגלילית לטובת המבקש, יימחקו. המשיב התנגד לבקשה.

נפסק: הערעור הוגש באיחור, אך דין הבקשה להארכת מועד להתקבל. מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער ("כלל ההמצאה"). דרכי ההמצאה קבועות בתקנה 161 לתקנות סדר הדין האזרחי. הרלוונטית בהן היא באמצעות מנגנון "הודעה באתר", בו נשלחת הודעה אלקטרונית לכתובת הדוא"ל שמסר בעל הדין [עניין שגב התורה - ע"א 2124/23]. בעל דין יכול לנסות לשכנע שלא נשלחה לו הודעה בהגשת תצהיר מתאים [תקנה 161(1)(ה) לתקנות; עניין פלונית - רע"א 1153/20]. כחריג לכלל ההמצאה, התפתח בפסיקה "כלל הידיעה". במקרים מסוימים, ידיעת צד להליך על קיומו של פסק הדין עשויה לגבור על כשלים בהמצאה הפורמלית. 

פסה"ד נשלח לב"כ המבקש בדוא"ל, אך הוא הגיש תצהיר בו הצהיר כי פסה"ד הובא לידיעתו מאוחר יותר וכן כי לא התקבלו במשרדו ניסיונות המצאה קודמים. יש לראות את המועד בו צפה ב"כ המבקש בפסה"ד בנט המשפט כמועד שממנו יש למנות את מניין הימים להגשת ההליך הערעורי. לפיכך, ההליך הוגש באיחור של 22 דקות. נקיטת הליך באיחור, גם אם אינו משמעותי, מצריכה טעמים מיוחדים להארכת המועד לנקיטתו. בשים לב: למשך הארכה המבוקשת (22 דקות); לעובדה שהניסיון להגשת הערעור נעשה, לטענת המבקש, בתוך המועד להגשת ההליך וכשל מטעמים טכניים; והמבקש פעל לתקן את הטעון תיקון מיד לאחר מכן; הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב פחותה; ועסקינן בערעור בזכות – יש להיעתר לבקשה להארכת מועד.