אתר הספורט "ONE" ישלם 45,000 ש"ח לאחר שהפר זכויות יוצרים בצילום של שחקן כדורגל (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר, 21.1.2026):

העובדות: התובעת, צלמת המתמחה בצילום חדשותי וצילומי ספורט, צילמה את שחקן הכדורגל מנור סולומון. השחקן קיבל את הצילום מהתובעת והעלה אותו לעמוד האינסטגרם שלו. הנתבעת, חברה שבבעלותה אתר הספורט "ONE", פרסמה את הצילום בדף הפייסבוק והאינסטגרם שלה, תוך הטבעת הלוגו שלה על הצילום, מבלי שפנתה קודם לתובעת לקבלת היתר וללא ציון שמה. התובעת טענה כי היא בעלת זכות היוצרים הבלעדית בצילום וכי השחקן קיבל את הצילום לצרכיו האישיים, וכן כי שימוש הנתבעת בצילום, לצרכיה המסחריים, תוך הוספת הלוגו, פגע בשלמות היצירה והפר את זכויות היוצרים שלה וזכויותיה המוסריות. הנתבעת הכחישה את זכויות התובעת, טענה כי אלה מסורות לשחקן וכי קיבלה ממנו הרשאה באמצעות סוכנו. כן טענה הנתבעת להגנת "מפר תמים" ו"שימוש הוגן".

נפסק: התובעת העידה כי היא שצילמה את הצילום ומכאן יש לה זכות יוצרים בו. עדותה מרימה את הנטל להוכחת זכויותיה. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי הזכויות מסורות לשחקן. לא הוצג הסכם כלשהו לפיו הועברו הזכויות בצילום לשחקן. התובעת העידה כי העבירה את הצילום לשחקן לשימוש אישי, וכי ביקשה כי יתייג אותה. הנתבעת לא הפריכה את עדות התובעת. לתובעת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום. הנתבעת פרסמה את הצילום מבלי שיצרה קשר עם התובעת, מבלי שקיבלה את הרשאתה ומבלי שנתנה לה קרדיט. הצילום פורסם בדף הפייסבוק והאינסטגרם של הנתבעת, כאשר לוגו הנתבעת מוטבע עליה, ובכך הפרה את זכויות היוצרים והזכות המוסרית של התובעת בתמונה. 

הנתבעת טענה כי היא "מפר תמים" לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, לאחר שפנתה לסוכנו של השחקן שאישר לה להשתמש בצילום. הגנה זו קמה בהינתן יסוד מהימן שעל בסיסו הניח המשתמש באופן מוטעה כי לא קיימת זכות יוצרים ביצירה. טענה כללית וסתמית או עצימת עין אינה מספקת. נדרשת בדיקה הנעשית בשקידה ראויה על מנת לבחון שאכן אין זכות יוצרים ביצירה. הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לגופי תקשורת. נטל ההוכחה של ההגנה מוטל על הנתבעת. מעדות נציג הנתבעת עולה כי הנתבעת כלל לא ביררה את שאלת זכויות היוצרים בתמונה והאם יש ליתן קרדיט לצלם. לשיטת הנתבעת, חוקי זכויות היוצרים שונים ביחס לרשתות החברתיות, וכאשר תמונה מתפרסמת בדף פתוח ברשת חברתית, לא חלה כלל החובה לבחון אם יש ליתן קרדיט לצלם. לשיטתה, החובה מוטלת על הצלם עצמו לדאוג כי יינתן לו קרדיט על ידי הידוען. לא כך הוכרע בשיטת משפטנו. אף אם אין מופיע על יצירה שם כלשהו, יש להניח שנוצרה בידי מישהו, שכן יצירות אינן נעשות מעצמן. נתבע שנמנע מביצוע בדיקה לגבי קיום זכות היוצרים ביצירה או לגבי זהות בעל זכות היוצרים בה לא יוכל להנות מההגנה. היה על הנתבעת לעשות בדיקה מינימלית באשר לזהות בעל זכויות היוצרים בתמונה. הסתמכות הנתבעת על הרשאת הסוכן, מבלי לברר מיהו יוצר התמונה וכיצד היא באה לעולם, אינה יכולה להיחשב כשקידה ראויה לבירור זכויות היוצרים בתמונה. הנתבעת היא גוף תקשורת ועל כן מחובתה לברר את שאלת זהות יוצר התמונה וזכויות היוצרים בה באופן מעמיק ורציני.

אין לקבל טענה לשימוש הוגן מקום בו לא ניתן קרדיט לתובעת ומקום בו הנתבעת ערכה את התמונה והוסיפה את הלוגו שלה עליה. מכלול השיקולים מטים את פסיקת הפיצוי לצד הגבוה. מדובר בתמונה שניכר ממנה כי הושקעה בה מחשבה ועין מקצועית. התובעת היא צלמת מקצועי כך שהפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית שלה בתמונה פוגעת בפרנסתה. מנגד, הנתבעת היא גוף תקשורת פעיל ובעל תפוצה רחבה, כך שהיה עליה להקפיד בזכויות יוצרים של אחרים. התנהלותה המזלזלת בנושא זה יש בה כדי להחמיר בפיצוי. גם היקף ההפרה יש בו כדי לפסוק פיצוי על הצד הגבוה. התמונה פורסמה בדף הנתבעת ברשתות החברתיות. מדובר בתפוצה לא מבוטלת. הנתבעת תפצה את התובעת על הפרת זכות היוצרים שלה וזכותה המוסרית בסך של 35,000 ש"ח, וכן הוצאות בסך 10,000 ש"ח.