מחיקת תביעה בשל שימוש בפסיקה בדויה שמקורה בבינה מלאכותית (פסק-דין, שלום ת"א, השופט ערן גלברד, 22.1.2026):

העובדות: בקשה לסילוק על הסף של תביעה על הפרת הסכם, מטעמים דיוניים, לרבות מאחר שכתב התביעה כולל הפניות לפסיקה שאינה מופיעה במאגרים המשפטיים.

נפסק: בדיקה במאגר "נבו" העלתה כי 6 פס"ד אליהם הפנו התובעים בכתב התביעה, אינם קיימים. פס"ד נוסף נמצא תחת שם חלקי שונה. לא מובן כיצד התובעים מטילים את האחריות למחדל על המאגר המשפטי. התובעים לא צרפו לתשובתם את אותם פסקי דין שנזכרו בתביעה, דבר המעלה תמיהה, שכן אם הם אכן קיימים, גם אם תחת אזכור אחר כטענתם, לא הייתה כל מניעה לצרפם. על אף המחדל, התובעים לא מצאו לנכון לקחת אחריות על מעשיהם, להתנצל בפני הנתבעים וביהמ"ש, ולבקש לתקן את כתב התביעה. חלף זאת, צירפו התובעים לתשובתם לבקשה פסיקה "חליפית" לזו אליה הפנו. אין מדובר ב"אסמכתאות מתוקנות" אלא באסמכתאות אחרות. האמור מלמד בסבירות גבוהה שנעשה על ידי התובע 2 שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית.

ביהמ"ש העליון התייחס זה מכבר לתופעה ההולכת ומתרחבת של שימוש בכלי בינה מלאכותית בהליכים משפטיים, ועל חובת הנאמנות של עו"ד הן כלפי הלקוח והן כלפי ביהמ"ש. הפסיקה אף פירטה את הכלים העומדים לרשות בימה"ש במצבים בהם הוגשו כתבי טענות שלא נבדקה אמינותם. הסיכון בשימוש בבינה מלאכותית ברור, וההשלכות הנובעות מכך כבר ידועות לציבור עורכי הדין ובכלל, בפרט נוכח מספר פסקי דין שניתנו בנושא. אף אם התובע 2 לא פעל במכוון להטעות את ביהמ"ש, יש לשמור על טוהר ההליך. ביהמ"ש אינו יכול שלא לנקוט עמדה ברורה בגין התנהלות שכזו. ביהמ"ש מצא שלא לנקוט ביד מחמירה כלפי התובעים ולא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, ולהורות על מחיקת התביעה. התובע 2 ישלם לנתבעים סך של 5,500 ש"ח עבור הוצאותיהם בהליך.