מנכ"ל יישא באחריות אישית למשלוח הודעות ספאם על-ידי החברה (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל):
העובדות: התובע טען להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בשל 8 הודעות פרסומת ששלחה אליו מערכת Broadcast, ללא הסכמתו, ואף לאחר שביקש הסרה והוצגה בפניו הודעה כי "הוסר בהצלחה". התביעה הוגשה נגד 4 נתבעים, חברה ושלושה בעלי מניות ודירקטורים. נגד הנתבע 4 (הנתבע) ניתן פס"ד בהיעדר הגנה, והתביעה נגד יתר הנתבעים נמחקה לבקשת התובע. פסה"ד נגד הנתבע בוטל והוא הנתבע היחידי.
הנתבע טען להעדר יריבות, משום שההתקשרות נעשתה מול החברה בלבד, מפעילת מערכת Broadcast. הנתבע טען כי המערכת היא שירות תוכנה לניהול מערכות שיווק ותקשורת, המבוסס על רישום יזום של המשתמש. לטענתו התובע נרשם מיוזמתו לשירות תחת שמו של משרד עו"ד, וכי במסגרת ההרשמה אישר את תנאי השימוש הכוללים גם הסכמה לקבל מסרים שיווקיים ומידע מקצועי מהחברה. עוד טען כי המערכת דורשת אימות במסרון, לכן הרישום וההסכמה לא יכלו להתבצע אלא באופן פעיל ומודע מצד התובע.
נפסק: דין התביעה להתקבל ברובה. המחוקק קבע איסור גורף לפיו אין לשלוח דבר פרסומת באמצעים אלקטרוניים אלא אם ניתנה הסכמה מפורשת מראש ובכתב. יש לפרש את המונח "דבר פרסומת" באופן רחב, לפי מטרת המסר, ולא לפי הדרך שבה הנמען הבין אותו. גם הודעה הכוללת הצעה מרומזת או עידוד עקיף להתקשרות עסקית תיחשב לפרסום אסור אם לא ניתנה הסכמה מראש. ההודעות שנשלחו לתובע נושאות אופי שיווקי מובהק ונועדו לעודד שימוש מסחרי במערכת “Broadcast” והתקשרות עסקית עם החברה המפעילה אותה. מדובר ב"דבר פרסומת" ובמסרים שנשלחו מטעמה ובעניינה של הנתבעת, ולכן היא בגדר "מפרסם".
הנתבעת טענה כי התובע נרשם מיוזמתו לשירות וכי ההודעות נשלחו במסגרת השימוש הרגיל במערכת, אך לא הציגה כל אסמכתא ממנה עולה הסכמה מפורשת, כתובה או מתועדת כדין מצד התובע. לא הוכחה הסכמה מפורשת כדרישת סעיף 30א(ב) לחוק. הנטל להוכיח כי ניתנה הסכמה מוטל על המפרסם. גם טענת הנתבעת ל"תקלה טכנית" שנגרמה, לכאורה, בצד של התובע בעת ביצוע ההסרה אינה יכולה להועיל לה. התובע הציג צילום מסך ובו מופיעה בבירור ההודעה "הוסרת בהצלחה מרשימת התפוצה", ומכאן שהמסקנה המתבקשת היא כי ביצע את פעולת ההסרה כדין. עצם משלוח הודעות נוספות לאחר שהתובע ביצע הסרה מאושרת במערכת היא הפרה עצמאית. ההודעות אף לא עמדו בדרישות הצורניות שקובע החוק, כגון המילה "פרסומת". אין להסתפק בכינוי מותג או בשם מסחרי. על דבר פרסומת לשאת את שמו המלא של הגוף המשפטי ושיטת יצירת הקשר עמו.
אין גם תחולה לחריג שבסעיף 30א(ג) לחוק. לא הוכח שהתובע רכש שירות כלשהו מהנתבעת או ניהל משא ומתן לרכישתו. עצם העובדה ש"ייתכן שהתעניין" בעבר בשירותי החברה, אין בה כדי למלא אחר דרישת החוק לאישור אקטיבי ומפורש. יש מקום לייחס אחריות אישית לנתבע, המשמש כמנכ"ל החברה ובעל מניות בה. הנתבע הוא אחד מבעלי החברה ומשמש כמנכ"ל. בתפקיד זה הוא נושא באחריות רוחבית וכוללת לפעילות החברה. היה עליו לוודא קיומן של בקרות הולמות למניעת הפרת חוק התקשורת. בשים לב למעמד הבכיר של הנתבע בחברה, מוטלת עליו אחריות לחובת פיקוח מוגברת המוטלת עליו מכוח דין, ואחריות לכשלים שנתגלו במערך הפיקוח של החברה כפי שמשתקף משליחת דברי הפרסומת לתובע חרף בקשה מפורשת להסרה. יש לראות בו אחראי אישית לדברי הפרסומת, לצד הנתבעת (אלא שהתביעה נגדה נמחקה). יש להעמיד את סכום הפיצוי על 750 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 6,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.