דחיית תביעת ספאם קטנה (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו, 11.12.2025):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 12 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתו המפורשת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, גם לאחר שהודיע לנתבעת כי אינו מעוניין להמשיך לקבל ממנה דברי פרסומת. הנתבעת טענה כי אינה חולקת על טענת התובע בעניין בקשתו להסירה מרשימת התפוצה וכי ממועד הבקשה חדל התובע לקבל הודעות. הנתבעת טענה כי התובע ביצע הזמנה מקוונת דרך אתר הנתבעת וחידש את הסכמתו.

נפסק: בפסיקה נקבע כי רישום מקבל ההודעה מיוזמתו לאתר שולחת ההודעה אינו נחשב כהסכמה לקבלת דברי פרסומת [עניין קרוננברג - ת"צ 32069-01-24; עניין שחר - ת"צ 18220-12-22]. התובע עשה או עושה שימוש ביישומון הנתבעת (הוא ביצע הזמנה באתר הנתבעת ואישר את תקנון ההצטרפות). התובע טען כי במודע ובמכוון לא סימן כי הוא מאשר משלוח הודעות דיוור. מנגד, הוצג אישר ממערכות הנתבעת כי התובע סימן כי הוא מאשר קבלת הודעות דיוור ומשכך החל ממועד זה החלה הנתבעת לשלוח אליו פרסומות. פלט הנתונים שהציגה הנתבעת לא נסתר. די במסמך זה כדי לקבוע כי התובע ביקש להצטרף לרשימת הדיוור. התובע בהגינות אישר כי לא זכור לו, והוא אינו יודע האם בשלב מסוים לאחר מכן ביקש להסירו בשנית מרשימת התפוצה. עיון בהודעות מלמד כי הנתבעת עמדה כדי חובתה לאפשר הסרה מיידית מהודעות הפרסום ללקוח שמבקש זאת. בשים לב כי לא הוכח על ידי התובע כי לא ביקש להצטרף מחדש לשירותי הנתבעת וכי לא פעל להסרתו בשנית עם קבלת הודעות הפרסום, יש לדחות את התביעה.