אין לחייב את המבקש, שהגיש ייצוגית ספאם, להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המשיבה (החלטה, שלום ת"א, השופט ערן טאוסיג, 21.12.2025):

העובדות: בקשת המשיבה 1 לחייב את המבקש (בבקשה לאישור תובענה ייצוגית) להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, ככל שייפסקו לטובתה. בבקשת האישור טען המבקש כי המשיבות שיגרו דברי פרסומת תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה 1 טענה כי הטלפון וכתובת הדוא"ל של המבקש ניתנו בהסכמתו כתנאי להנפקת כרטיס אשראי, המקנה חברות במועדון חברים הכולל הטבות של המשיבה 1. המשיבה 2 טענה כי היא אינה "מפרסם" לפי החוק וכי לא שלחה את ההודעה למבקש. המשיבה 1 טענה כי יש לחייב את המבקש בהפקדת ערובה הואיל וסיכויי ההליך קלושים שכן לא קיימת קבוצה כלשהי שניתן להצביע עליה.

נפסק: האפשרות לחייב מגיש הליך משפטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד מוסדרת בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, היא מקרה פרטי של האפשרות הכללית להורות על הפקדת ערובה. תקנה 2(ו) מצמצמת את קשת המקרים בהם יחויב מבקש בהפקדת ערובה ומעמידה רף גבוה יותר מזה הקיים בהליך אזרחי "רגיל", בדמות קיומם של טעמים מיוחדים שירשמו. מנגנון הפקדת הערובה מאזן בין זכויות הצדדים להליך: מחד, זכות הגישה לערכאות של התובע הייצוגי; ומאידך, הרצון לוודא שלנתבעת יהיה מקור להיפרע ממנו ככל שבסופו של יום ייפסקו הוצאות לטובתה. שיקול נוסף מתייחס לאינטרס הציבורי בייעול ההליך השיפוטי ובמניעת הצורך לברר הליכי סרק. שאלת החיוב של יוזם הליך תובענה ייצוגית בהפקדת ערובה תיבחן באמצעות מבחן אינטגרטיבי, המורכב מהוכחת התקיימותם, בעוצמה ממשית, של 3 שיקולים מצטברים: יש להצביע על כך שסיכויי בקשת האישור דלים; יש להראות כי ישנו חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות מיוזם ההליך את הוצאות ההליך; ויש להצביע על כך שהתנהלותו של יוזם ההליך בלתי ראויה, ומעצימה את הפגיעה בזכות הנתבע לגביית הוצאות ובאינטרס הציבורי למנוע תביעות סרק. יש לראות בתנאי הנוגע למצבו הכלכלי של מגיש בקשת האישור "תנאי סף". 

דין הבקשה להידחות. המשיבה 1 לא תמכה את טענותיה בעניין מצבו הכלכלי של המבקש בתשתית מתאימה. טענתה היחידה בעניין היא כי המבקש לא הציג מידע בעניין מצבו הכלכלי ובדבר מגוריו בחו"ל למשך תקופה ארוכה. אכן, יש להניח כי לא הייתה למשיבה 1 דרך להתחקות אחר מצבו הכלכלי של המבקש. ברם, בתשובה לבקשה הונחה תשתית עובדתית המעידה על המצב הכלכלי האמור. המבקש הציג תלוש שכר, נסח טאבו המצביע כי בבעלותו דירה בישראל, ומסמכים אחרים המצביעים על כך שמצבו הכלכלי אינו כזה המעורר חשש לקושי בגביית הוצאות, ככל שייפסקו. לא כל שכן, אין המדובר במבקש שמצבו הכלכלי רעוע. די בכך כדי לדחות את הבקשה. בכל הנוגע לסיכויי ההליך, אין לקבוע בשלב זה כי מדובר בבקשת סרק שסיכוייה קלושים. יש צורך לברר את טענות המשיבה 1 בכתבי טענותיה במסגרת ההליך כמקובל. אין הצדקה להפוך את הבקשה להפקדת ערובה לשלב נוסף של בירור עובדתי מקיף. הדברים יפים גם בכל הנוגע לטענות על ההתנהלות הדיונית של המבקש. עצם הטענה שהמבקש מגיש בקשות אישור רבות לפי חוק התקשורת אינה מהווה חוסר תום־לב כשלעצמה.