מכונה מבוססת בינה מלאכותית אינה יכולה להיחשב כממציא (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת תמר אברהמי, 31.12.2025):

העובדות: המערער הגיש בקשות לרישום פטנט בהן ציין כי הממציא הוא "Dabus" - מכונה מבוססת בינה מלאכותית. האם לפי דיני הפטנטים בישראל ניתן להכיר במכונה מבוססת בינה מלאכותית כ"ממציא(ה)" של אמצאה הזכאית להגנת פטנט? המשיב השיב על השאלה בשלילה, וקבע כי המונח "ממציא" בחוק הפטנטים מתייחס במובנו הרגיל ל"בן אנוש" (ולכן דחה השגה על החלטת בוחן פטנטים שסירב לרשום את שתי בקשות פטנט שהגיש  המערער). מכאן הערעור.

נפסק: לפי סעיף 2 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, מי שרשאי להגיש בקשה למתן פטנט הוא "בעל אמצאה" (שהוא "הממציא עצמו או הבאים מכוחו..."). החוק אינו מגדיר את המונח "ממציא". הדין בישראל אינו מחייב את מגיש בקשת הפטנט לציין בה את שם הממציא, אך אם המבקש אינו הממציא, הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בבקשת הפטנט. למרות היעדר חובה לעשות כן, המערער ציין בבקשות הפטנט "שם ממציא", וכתב את כינויה של המכונה. הדבר הוביל באופן כמעט מיידי לדיון בשאלה אם מכונה יכולה להיות ממציא לפי הדין בישראל. נקודת המוצא בדיון היתה ההצהרה כי המכונה, והיא בלבד, המציאה את האמצאות מושא בקשות הפטנט. 

על מבקש פטנט שאיננו הממציא להראות זכאות מכוח דין, העברה או הסכם. בהינתן עמדת המערער כי הוא איננו הממציא ולנוכח הוראות חוק הפטנטים, בקשות הפטנט נדרשו לדרך שבה מבקש הפטנטים היה לבעל האמצאות. בבקשות נכתב כי המערער הוא בעל האמצאה מכוח העברה (assignment). העברה היא אכן אחת האפשרויות הנזכרות בהגדרת בעל אמצאה, אך אפילו לשיטת המערער, יש קושי בהצהרה זו בדבר הדרך שבה היה לבעל האמצאה. המערער סבור כי הממציאה היא המכונה DABUS, אולם הוא איננו טוען כי המכונה יכולה לבצע פעולה של "העברה". האפשרות הרלוונטית היחידה בהגדרת 'בעל אמצאה' היא זכאות מכוח דין. המערער ביקש לבסס את זכאותו על דוקטרינה מהמשפט המקובל ("Doctrine of Accession").

הרשם פסק כי "ממציא" לפי חוק הפטנטים הוא בן אנוש, כי מכונה אינה יכולה להיחשב כ"ממציא" ולפיכך לא ניתן לרכוש מכוחה של מכונה זכאות לאמצאה, גם לא מכוח הדוקטרינה. המערער טען כי אין מניעה ואף ראוי לפרש את המונח "ממציא" בחוק הישראלי ככזה המכיל גם מכונה. פרשנות חקיקה ישראלית נעשית על יסוד תורת הפרשנות התכליתית. יש לפרש חוק בהתאם ללשונו ולתכליתו; על הפרשנות להיות אפשרית מבחינת לשון החקיקה ולהגשים באופן מיטבי את תכליתה. נקודת המוצא של הפרשנות התכליתית היא בחינת לשון החוק, ובמרחב הפרשנויות האפשריות נכללות רק פרשנויות המעוגנות בלשון החוק.

המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק, אך מופיע במספר מהוראותיו, כגון הוראות המתייחסות ל"שאיריו" של ממציא. המונח "שאיריו" של ממציא, שאף הוא אינו מוגדר בחוק, מרמז כי מדובר באדם, ואף באדם שהוא בן אנוש. בנוסף, החוק מתייחס בהוראות שונות למונח ממציא במשמעות שאיננה יכולה לכלול מכונה. כאשר דבר חקיקה עושה בהוראות שונות שימוש באותו ביטוי, קיימת חזקה כי משמעות הביטוי בהוראותיו השונות היא זהה. המערער טען כי יש לנקוט גמישות בפרשנותו של דין על מנת לאפשר התמודדות עם שינויים במציאות ובטכנולוגיה. ברמה העקרונית הטענה נכונה. במתחם האפשרויות הלשוניות ניתן לכלול לא רק משמעות של ביטוי במועד בו נחקק אלא גם משמעויות עדכניות, ככל שבוססו. אלא שלצורך גמישות כזו יש לכל הפחות להראות תחילה כי עם שינוי העתים אכן ניתנת לביטוי משמעות עדכנית לה טוענים. נכון לעתה לא בוסס כי המונח ממציא התעדכן בלשון הטבעית והרגילה באופן הכולל גם מכונה.

אשר לתכלית, הגדרת "בעל אמצאה" והוראת סעיף 11(ב) לחוק נוסחו באופן שנועד לבטא רצון של המחוקק להגן על ממציא ועל זכויותיו ולהדגיש את ייחודו, נוסף על האינטרס הכלכלי בהגנה על קניינו של מי שיוכר כבעל אמצאה. ההנחה ממנה יצא המחוקק, כי לממציא יש 'זכויות' שעליהן יש להגן, אינה מתיישבת בנקל עם התייחסות למכונה כממציא, כאשר המערער עצמו אינו טוען שיש למכונה זכויות. העובדה שמציאות טכנולוגית, חברתית או אחרת לא עמדה לנגד עיניו של המחוקק בעת חקיקת דין, כשהיא לעצמה, אכן אינה מונעת בהכרח אפשרות להכיר בפרשנות הכוללת משמעות עדכנית ללשון חוק. ניתן לצקת תוכן חדש לכלים ישנים. אלא שפרשנות חוק, דינמית ככל שתהא, אמורה להתבצע על בסיס הולם לגבי תכלית החקיקה והדרך שבה היא משורתת על ידי הפרשנות המבוקשת. תשתית כזו אין לפני ביהמ"ש.

תמונת המצב הגלובלית בתחום, נושא שבעניין פטנטים נוהג המחוקק לתת עליו את דעתו ומצהיר תדירות על רצון בהרמוניה, אינה תומכת בעמדת המערער. פרשנותו הטבעית והרגילה של המונח "ממציא" נכון להיום איננה כוללת בגדרה מכונה. גם אם קריאה כזו אפשרית ברמה המילולית אין היא קריאה שגרתית. קריאת המונח בהקשרו בחוק הפטנטים מקשה על אפשרות זו עוד יותר ויש שיסברו כי היא נמנעת. לא בוסס כי תכליות החוק קוראות לפרשנות המבוקשת על ידי המערער או כי שיקולים אחרים מצדיקים זאת. אין מקום להתערב בהחלטת הרשם כי מכונה אינה יכולה להיחשב כממציא.