הדרך להפסיק לקבל הודעות ספאם בקבוצת WhatsApp היא לצאת מהקבוצה (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 13.11.2025):
העובדת: התובע טען כי הנתבעת, חברה המנהלת את המועדון "גי'מי הו", הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי צורף לקבוצה ב-WhatsApp ששמה "לילות ללא קצה", ללא הסכמתו, וכי הנתבעת שיגרה בקבוצה הודעות על אירועים שהיא מקיימת במועדון. התובע טען כי בקבוצה נשלחו כ-30 דברי פרסומת שנועדו לקדם את עסקיה של הנתבעת ומטרותיה המסחריות. הנתבעת טענה כי אין לה קשר לקבוצה וכי כלל לא היתה מודעת לקיומה.
נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. נוסח ההודעות מדבר בעד עצמו. שם המועדון מופיע בהן באופן בולט, והן כוללות הזמנה מפורשת להשתתף באירועים המתקיימים בו. לצד ההודעות נכללים קישורים לרכישת כרטיסים וקוד הנחה המעודד את הנמען לבצע רכישה בפועל. בהתאם להגדרת המונח "מפרסם" בחוק התקשורת, יש לקבוע כי הנתבעת היא "מפרסם" כהגדרתו בחוק. ההודעות שנשלחו הן דברי פרסומת מובהקים, שנועדו לקדם את עסקי הנתבעת ולעודד את הנמענים להתקשר עמה. השימוש בשם המסחרי של המועדון, תוך שילוב הצעה שיווקית בדמות "הנחה מיוחדת" לרכישת כרטיס, וההפנייה הישירה לקישור לרכישת כרטיסים, כל אלה מלמדים על תכלית מסחרית מובהקת להניע את הנמנעים לבצע רכישה. לא מדובר בהודעות בעלות מסר תמים, אלא בפרסום שיווקי לכל דבר ועניין.
אכן, ההודעות לא נשלחו לתובע אישית, אלא הופצו בקבוצת WhatsApp המונה כ-600 חברים. עובדה זו אינה שוללת את סיווגן כ"דבר פרסומת". גם פרסום בקבוצה הכוללת מספר חברים, שנשלח לאחר שהצירוף נעשה ללא הסכמה מוקדמת של הנמען, נכנס לגדר האיסור שבחוק [ת"צ 32882-08-23 - עניין חללה]. התובע העיד כי לא נתן כל הסכמה להצטרף לקבוצה, ומעולם לא בילה במועדון, לא צרך את שירותי הנתבעת ולא התעניין בהם. משכך, לא מתקיים החריג בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת. ההודעות אינן עומדות בהוראת סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק, המחייבת כי דבר פרסומת יישא את המילה "פרסומת" בראשיתו באופן ברור ומובחן, כך שהנמען יבין מיד כי מדובר בפרסום שיווקי - מסחרי. גם הוראת סעיף 30א(ה)(1)(ב) לחוק לא התקיימה, היות ובאף אחת מההודעות לא צוין שמה המלא של הנתבעת, כתובתה או אופן יצירת קשר עמה. היעדר פרטים אלה שולל מן הנמען את האפשרות להבין מי עומד מאחורי המסר הפרסומי.
הנתבעת הכחישה כל קשר לקבוצה. אולם, ככלל, נקודת המוצא היא כי הודעת פרסומת המפרסמת עסק מסוים, שיגר אותו עסק אלא אם הוכח אחרת [עניין סמארט קלאב - רע"א 1326/18; עניין פילצר - תאד"מ 44296-07-21]. הנתבעת לא הציגה כל ראייה שיש בה כדי לתמוך בטענתה ולא הביאה כל אינדיקציה לכך שמדובר בגורם זר שפעל בלא ידיעתה. אין לקבל את טענת התובע כי הנתבעת הפרה את סעיף 30א(ד)(1) לחוק, היות ולא נכללה בהודעות אפשרות להסרה. ההודעות נשוא התביעה נשלחו בקבוצת WhatsApp, ולא כהודעה פרטנית או באמצעות רשימת תפוצה אישית. הדרך להפסיק את קבלת ההודעות היא באמצעות יציאה מהקבוצה, פעולה פשוטה וגלויה לעייני כל משתתפי הקבוצה, שאינה מסובכת. התובע נותר בקבוצה במשך כחודש עד אשר בחר לצאת ממנה, על אף שיכול היה לעשות כן במועד מוקדם יותר, ובקלות רבה. בקביעת שיעור הפיצוי, על ביהמ"ש לשקול את מכלול נסיבות העניין, לרבות אופן התנהלותו של התובע. הנתבעת תפצה את התובע ב-9,800 ש"ח - 350 ש"ח עבור כל אחת מ-28 הודעות וכן הוצאות בסך 1,000 ש"ח.