אין מקום להחיל את "כלל הידיעה", שכן עוה"ד שצפה בהחלטה אינו מועסק עוד במשרד (החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת מורן יהב, 22.6.2025):
העובדות: בקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. הערעור הוגש על פס"ד חלקי שניתן ביום 14.3.2024 במחלוקת בין הצדדים (שעניינה בחוזה פיתוח בו הוקצו למערערת 1 זכויות מסוימות ביחס לפיתוח מקרקעין ביישוב נופים. בבקשתו טען המשיב כי עיון ב"נט המשפט" העלה כי פסה"ד הומצא למערער 2, שהוא גם ב"כ המערערים, ביום 18.3.2024, על-ידי מזכירות ביהמ"ש, באמצעות דוא"ל ששימש אותו לצרכי המצאה בהליך ולכן התקיים "כלל ההמצאה". עוד נטען כי עו"ד ממשרד ב"כ המערערים, צפה בפסק הדין ביום 17.3.2024, ולכן מתקיים בענייננו גם "כלל הידיעה". משכך נטען כי לכל היותר, המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 26.5.2024 וכי הערעור הוגש באיחור של כחמישה חודשים. המערערים התנגדו לבקשה.
נפסק: דין בקשת הסילוק להידחות. מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער (כלל ההמצאה). דרכי ההמצאה קבועות בתקנה 161 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, והרלוונטית שבהן היא באמצעות מנגנון של "הודעה באתר", שבמסגרתו נשלחת הודעה אלקטרונית לכתובת הדוא"ל שמסר בעל הדין; ואם מדובר בכתובת דוא"ל מאובטחת, ניתן אף לצרף את המסמך האלקטרוני עצמו. לצד כלל ההמצאה, התפתח בפסיקה גם כלל "הידיעה", כחריג ל"כלל ההמצאה", שעניינו אותם מקרים שבהם בעל דין ידע על ההחלטה, אף אם לא הומצאה לו בהתאם לדרכי ההמצאה הקבועות בדין. במקרים מסוימים, ידיעתו של צד להליך על קיומה של החלטה עשויה לגבור על כשלים בהמצאה הפורמלית. במקרים אלה, כאשר ההחלטה השיפוטית הובאה לידיעת בעל הדין, מניין הימים להגשת הליך ערעורי יתחיל מיום הידיעה על ההחלטה.
בנסיבות בהן קיים תיעוד ב"נט-המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, הנטל להוכיח כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה על-פני כלל ההמצאה יוטל על בעל הדין שתועד כמי שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית. עיון ב"נט-המשפט" מעלה כי פסה"ד נשלח למערערים בדוא"ל. לצד זאת, כתובת הדוא"ל אליה נשלח פסה"ד משויכת לעו"ד, שלפי טענות המערער, שיתוף הפעולה עימו הסתיים בשנת 2018. המערער הגיש תצהיר מטעמו, שבמסגרתו הצהיר במפורש כי פסק הדין הובא לידיעתו אך ביום 20.6.2024. לפיכך, בנסיבות העניין לא ניתן להחיל את "כלל ההמצאה". לעניין החלת "כלל הידיעה", אין מקום להחיל את חריג הידיעה. המערערים טענו כי עוה"ד שצפה אינו עובד במשרד ב"כ המערערים משנת 2018 ואין ביניהם כיום קשר בכל הנוגע להליכים משפטיים, ומשכך נראה כי אינו בעל ידיעה רלוונטי. בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף נדחתה.