דחיית בקשת רשות ערעור על תביעת ספאם קטנה שנדחתה (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט דרור ארד-אילון, 30.7.2025):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 74130-05-23], שדחה את תביעת המבקש נגד המשיבה על משלוח דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתביעתו טען המבקש כי המשיבה, מכללה אקדמית, שלחה לו 121 הודעות פרסומת ללא הסכמתו. המשיבה טענה כי ההודעות הן מהשנים 2016-2017 וכי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, וכן משום שההודעות עוסקות בלימודים ובאירועים במכללה. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע, בין היתר, כי אין בשיהוי כדי להביא לדחיית התביעה על הסף; כי המסרים שנשלחו למבקש היו מעורבים במהותם; כי לא הוכחה הסכמת המבקש לקבלת מסרים פרסומיים; כי הוכח שהמבקש הודיע למשיבה על סירוב לקבלת דברי פרסומות, אך לא באופן שצוין בהודעות; וכי אין לפסוק למבקש פיצוי כלשהו בשל התנהלותו.

נפסק: רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה, או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר. בקשת המבקש מתמקדת באי פסיקת פיצוי לדוגמה מכוח סעיף 30א לחוק. ביהמ"ש קמא קבע כי המבקש הודיע למשיבה על סירוב לקבל דברי פרסומת, אף שלא עשה כן באמצעות הקישור שצורף למסרים הפרסומיים עצמם. כן שקל ביהמ"ש קמא לחובת המבקש את השתהותו הניכרת והגשת התביעה רק בחלוף כשש שנים ומחצה מיום משלוח המסר הפרסומי האחרון אליו, וקרוב לשבע שנים ממשלוח הודעתו האחרונה בנושא למשיבה. כן ניתן משקל לזהות המשיבה. שיקולים אלה מבוססים על קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא, ועל התרשמותו הבלתי אמצעית, ולא נפלה כל טעות משפטית במסקנה שהסיק מקביעותיו אלו. בניגוד לטענת המבקש, אין בעובדה שאינו נמנה על בוגרי המשיבה או על הסטודנטים הלומדים בה כדי לשנות את המשקל ההולם לזהותה של המשיבה כמוסד אקדמי להשכלה גבוהה שפועל שלא לכוונות רווח. בקשת רשות הערעור נדחתה. המבקש יישא בהוצאות מתונות בסך 1,000 ש"ח לטובת המשיבה.