התובע לא טען כי עלון המידע הוא "ספאם" ולא דרש את הסרתו (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט ערן גלברד):

העובדות: התובע פנה לנתבעת 1 לקבלת ספר דיגיטלי בחינם ולאחר מכן קיבל ממנה מספר עלוני מידע (ניוזלטר). התובע פנה לנתבעת מספר פעמים, הודיע בפניה כי היא מפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ודרש כי תוסיף את המילה "פרסומת" לעלון המידע שהיא שולחת. משלא עשתה כן, הגיש את תביעתו.

נפסק: התביעה נדחתה. התובע לא כתב בפניותיו לנתבעים כי הם שולחים הודעות "ספאם" ולא דרש אפילו פעם אחת כי יסירו אותו מרשימת התפוצה. לא ניתן היה לאתר את פרטי התובע בהודעות ששלח לנתבעת לצורך הסרתו מרשימת התפוצה, כאשר ממילא לא ביקש זאת. התובע שלח את הודעותיו ממספר כתובות דוא"ל לא ידועות, שאינן הכתובות שאליו הנתבעת שלחה את עלוני המידע. עלוני המידע ששלחה הנתבעת כוללים קישורים ברורים לדווח עליהם כ"ספאם" וכן לצורך הסרה. התובע, שלקח על עצמו שליחות ראויה להילחם בתופעת הספאם, ומנהל הליכים רבים בנושא, נטל על עצמו במקרה זה סמכויות לכאורה של גוף אכיפה, כאשר אין הוא בא בכל טרוניה אישית כלפי הנתבעים. הוא לא טען כי עלון המידע הוא ספאם, לא דרש את הסרתו מרשימת התפוצה, אך מנגד מורה לנתבעים כיצד לנהל את ענייניהם תוך איום בהגשת תביעה. התנהלות זו היא חסרת תום לב ומשכך דין התביעה להידחות. יש לקבל את טענת הנתבעים כי עלון המידע אינו מופץ לקהל הרחב, אלא רק למי שביקש לקבל אותו. כאשר התובע ביקש לקבל את הספר, הוא אישר קבלת דיוור מהנתבעת. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 2,500 ש"ח.