אין מקום לקבל כתבי טענות עם טיעוניי כזב, בין אם משפטיים ובין אם עובדתיים (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת עינת לסרי, 27.7.2025):

העובדות: בקשה לסילוק התביעה על הסף, בשל הסתמכות התובעת בכתב התביעה על פסיקה בדויה. התובעת טענה, בין היתר, כי בכתב התביעה נפלו הפניות שגויות לפסיקה שנעשו בתום לב ובלחץ זמנים כבד, ובשל חוסר ניסיונה בשימוש בכלי בינה מלאכותית. התובעת ביקשה לאפשר לה לתקן את התביעה. 

נפסק: אין לקבל את טענת התובעת כי מדובר ב "טעות טכנית גרידא, הניתנת לתיקון פשוט". ההיפך הוא הנכון. יש לראות בחומרה רבה התנהלות מעין זאת. שעה שהתובעת היא עו"ד שניסחה את כתבי הטענות, מוטלת עליה החובה שלא להטעות את ביה"ד ואת הצד שכנגד, לשמור על טוהר ההליך המשפטי, על כבוד המקצוע ולהגיע להליך בידיים נקיות ובתום לב. אין לקבל את הטענה כי מדובר בטעות בתום לב אשר מקורה בסד זמנים דחוק, שכן התובעת היא שבחרה לקדם את ההליך במהירות וממילא סד זמנים דחוק אינו עילה להטעיה והתנהלות חסרת תום לב. הן הטעיה במישור העובדתי והן הטעיה במישור המשפטי, הן הטעיות פסולות מעיקרן ואין מקום לקבל כתבי טענות המפרטים טיעוניי כזב, בין אם משפטיים (ובכלל זה טיעונים הנסמכים על מקורות משפטיים בדויים) ובין אם עובדתיים. דין התביעה להידחות על הסף נוכח התנהלות זו, שכן אין מדובר במקרה בו תובע נדרש לשאת במחיר התנהלותו הפגומה של בא כוחו, אך לפנים משורת הדין ועל מנת שלא יסגרו שערי ביה"ד בפני התובעת לגופה של התביעה, הסתפק ביה"ד במחיקת התביעה בלבד. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 6,000 ש"ח ובהוצאות לאוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.