18 שיחות הנפרשות על פני שנתיים אין בהן מידה רבה של אינטנסיביות (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם יגאל ברק-עופר):

העובדות: תביעה שעניינה שיחות שיווק טלפוניות שנעשו לתובעת. הנתבעת היא חברת תקשורת. התובעת טענה כי מעולם לא נמנתה על לקוחות הנתבעת, וכי הקשר ביניהן התמצה בכך שהתובעת התקשרה למוקד השירות של הנתבעת על מנת להוזיל את העלויות ששילמו הוריה (לקוחות הנתבעת). התובעת טענה כי מאותו מועד החלה לקבל שיחות שיווקיות חוזרות ונשנות מנציגי הנתבעת ואף הקליטה 22 מהן. הנתבעת טענה, בין היתר, כי המספרים מהם בוצעו השיחות אינם שלה, כאשר מספר הטלפון של התובעת מסווג כחסום במערכת של הנתבעת. 

נפסק: בעניין קריגר [ת"ק 26768-06-24] נדחו טענות דומות של הנתבעת לפיה היא אינה אחראית למעשי המשווקים העצמאיים וכן נדחתה הטענה בדבר תחולת סעיף 30א לחוק התקשורת על שיחות שיווקיות. לעניין חוק הגנת הצרכן, נפסק כי כי שיחות שיווקיות מהוות השפעה בלתי הוגנת גם לאחר תיקון 61 לחוק, אך לצד זה  הנזק בפועל הוא בגדר זוטי דברים ועל כן אינו מקים זכות לפיצוי. אין להביא בחשבון את 4 השיחות הראשונות, שכן הן קדמו להגשת כתב התביעה בתקופה העולה על שנתיים, בעוד לפי סעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות, עילה אזרחית לפי החוק מתיישנת לאחר שנתיים. 18 שיחות הנפרשות על פני שנתיים אין בהן מידה רבה של אינטנסיביות, אך רצף השיחות יש בו כדי לעבור, אמנם במעט, את רף האינטנסיביות הנדרש לצורך קביעה כי יש במסכת שיחות שיווקיות משום "הטרדה אחרת" לפי חוק הגנת הפרטיות. מדובר בהפרה של חוק הגנת הפרטיות המזכה את התובעת בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 29א לחוק, אך על הצד הנמוך ביותר. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 3,000 ש"ח והוצאות בסך 750 ש"ח.