המדינה הפנתה בתגובתה לחוק שהמציאה בינה מלאכותית (החלטה, שלום חדרה, השופט אהוד קפלן):

העובדות: המבקש הגיש בקשה להחזרת הטלפון שלו, שמוחזק על-ידי משטרת ישראל כחלק מחקירה נגד המבקש. בבקשתו טען כי מדובר בטלפון מוסדי, שכן הוא משמש את עסקו ומותקנות עליו תוכנות מחשוב ואבטחה לצורך ניהול העסק. המדינה הודיעה בתגובה כי היא עומדת על החזקת הטלפון, והכחישה כי הוא מיועד לשימוש מוסדי. בתגובתה המדינה טענה כי הטלפון של המבקש אינו עונה להגדרה שבסעיף "23(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, חיפוש ותפיסה במחשב), תשנ"ו-1996". בדיון הודיעה המדינה שנפלה טעות והחוק אינו קיים.

נפסק: החוק אליו הפנתה המדינה אינו קיים בספר החוקים של מדינת ישראל, הוא גם לא היה קיים בדמיונו של אף אדם עד כה, כי חיפוש מילותיו באינטרנט באמצעות מנועי חיפוש לא מעלה אף תוצאה תואמת. החוק נוצר על-ידי בינה מלאכותית. אם חשב ביהמ"ש שראה הכל ב-30 השנים על כס השיפוט, כנראה שטעה. טעות המדינה לא היתה צריכה לקרות, ואם ידעה על קיומה, היתה צריכה להודיע על כך לפני הדיון, כדי לא להתבזות יותר ממה שכבר התבזתה. לגוף הדברים טענה המדינה כי הטלפון אמנם נפרק, אך חומריו שנפרקו טרם נבחנו כולם וייתכן שימצא בעתיד שהפריקה לא היתה מוצלחת ויש צורך לבצע פריקה נוספת. טענה זו יש בה ממש, אבל אפשר למצוא לה מענה על ידי אי החזרת הטלפון, אך העתקת כל החומר בו לטלפון "ריק" שהמבקש ימסור למשטרה, כך שהטלפון המקורי ישאר בידיו וכל התוכן יועתק לטלפון הריק.