ב"כ התובע חויב בהוצאות לאחר שהסתמך על פסיקה שאינה קיימת ממאגרי בינה מלאכותית (החלטה, אזורי לעבודה חיפה, השופט טל גולן):

העובדות: כיצד יש לנהוג במקרה של עו"ד שהגיש תגובה לביהמ"ש הכוללת פסיקה שאינה קיימת, תוך הסתמכות שגויה על מאגרי בינה מלאכותית? עניין התביעה בטענת התובע כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח מהנתבעת בגין פגיעה בתאונת עבודה. במסגרת ההליך הגיש התובע תגובה לעמדת הנתבעת, בה התייחס ל-3 פסקי דין. הנתבעת טענה כי לא הצליחה לאתר את אותם פס"ד. 

נפסק: בעניין פלונית [בג"ץ 38379-12-24] עסק ביהמ"ש העליון בנושא, בהליך בו הסתמכה ב"כ העותרת על פסקי דין וציטוטים מתוך פס"ד שלא היו ולא נבראו. בין הכלים שמנה ביהמ"ש העליון לטיפול במצבים מעין אלה, נקבעו האפשרויות הבאות: תחילה, ביכולת ביהמ"ש לסלק על הסף הליך המבוסס על כתב טענות מטעה, או כזה המכיל טענות ואסמכתאות בדויות. כלי נוסף הוא הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין שהגיש כתב טענות בדוי. ביהמ"ש העליון הדגיש כי הטעיית ביהמ"ש עלולה להכשיל את ההליך השיפוטי ולהביא לכדי הכרעה שגויה; ולמצער היא מצריכה את ביהמ"ש להשקיע תשומות מיותרות רק בשל אופן התנהלותו של עורך הדין. לבסוף, הפרת חובתו של עו"ד שלא להטעות את ביהמ"ש עלולה לעלות כדי עבירת משמעת [עניין העמותה לקידום זכויות כלבים - בג"ץ 23602-01-25]. יש לחייב את ב"כ התובע בשל התנהלות בלתי זהירה ולא אחראית, שבאה לידי ביטוי בהגשת מסמך לתיק ביה"ד, שבו כלולות הפניות לפסיקה שאינה קיימת. 

אשר לטענה כי מזכירת ב"כ התובע הטעתה אותו, הרי שהטענה לא הוכחה. גם אם גורם כזה או אחר הכין טיוטה עבור ב"כ התובע, עליו לעבור עליה טרם הגשתה לביה"ד, ולוודא כי הבסיס העובדתי והמשפטי לנאמר ולנטען בה, הוא אכן מדויק. מחויבות שכזאת היא בגדר מושכלות יסוד, וחלק מאחריות מקצועית בסיסית. אכן מדובר במקרה חמור וחריג של הטעיית ביה"ד ושל הנתבעת, ובנסיבות מיוחדות המצדיקות חיוב אישי. ב"כ התובע יישא בהוצאות אישיות בסך 1,000 ש"ח.