יש קושי בטענה להגנת זכות יוצרים בתפריט, במתכונים, במנות, תיאוריהן ועיצובן (החלטה, שלום הרצליה, השופט דוד יצחק, 13.3.2025):

העובדות: בקשה למתן סעדים זמניים. המבקשות הן הבעלים ומפעילות את רשת המסעדות "MOON". המשיבים 2-5 ניהלו בר מסעדה בהרצליה, ולאחר שהחליטו לשנות קונספט, התקשרו עם המבקשת 1 בהסכם להקמת מסעדה חדשה תחת המותג "MOON", באמצעות חברה בבעלות משותפת (המשיבה 1). לאחר שנתגלעו מחלוקות בין הצדדים, רכשו המשיבים את זכויות המבקשת בחברה, והקימו מסעדה חדשה במקום שבו פעלה "MOON" בהרצליה, בשם "Ginza".

המבקשות טענו, בין היתר, כי בהפעלת המסעדה החדשה של המשיבים, הם הפרו את זכויות הקניין הרוחני של המבקשות. המבקשות ביקשו להורות למשיבים להימנע מהשימוש בשם "MOON", לחדול מהשימוש בקניין הרוחני של המבקשות ולהסיר אותו מכל מדיה הקשורה למשיבים, ועוד. המשיבים טענו, בין היתר, כי אינם משתמשים בקניין הרוחני של המבקשות וכי השימוש שנעשה בסימן המסחרי מותר, כדי להודיע כי המסעדה ממשיכה לפעול תחת שם אחר. 

נפסק: בהכרעה בבקשה לסעד זמני, על ביהמ"ש לשקול שני שיקולים מרכזיים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. מבחינת סיכויי התביעה, דומה כי בפני המבקשות משוכה גבוהה להוכחת קיומן של זכויות המקנות עילה למתן צווי מניעה קבועים, כמבוקש בתביעה. עיקר הטענה להפרת סימן המסחר נוגעת להודעה שפרסמו המשיבים ברשת, שנטען כי היא נועדה ליצור מצג כוזב של קשר בין מסעדת "מון" למסעדה החדשה. ספק אם יש לראות בשימוש שעשו המשיבים בהודעה משום הפרה של סימן המסחר. לא מן הנמנע כי קיימת הגנה מכוח סעיף 47 לפקודת סימני המסחר. ספק האם השימוש בסימן "מון" נועד לפרסום המסעדה החדשה אגב הזיקה למסעדה המקורית. על פניו, ההודעה ביקשה ליצור הבדלה בין המסעדה החדשה שהחלה לפעול במקום המסעדה המקורית, לבין המסעדה המקורית שהתנהלה תחת השם "מון". מלשון ההודעה לא ניתן ללמוד על חסות שמעניקה מון לגינזה או שקיים חשש להטעיה, לפיה מון עדיין מעורבת בניהול המסעדה החדשה. קשה גם להלום טענה לפיה מההודעה ניתן ללמוד על קשר בין גינזה לבין מון.

המבקשות טענו כי המשיבים מפרים זכויות יוצרים במתכונים, בשמות המנות ובנראות/צלחות של המנות, כמו גם בתפריט של מסעדת מון. ניכר קושי גם בטענת המבקשות ביחס להגנת זכות יוצרים בתפריט, במתכונים, במנות, תיאוריהן, עיצובן ובנייתן. בנסיבות בהן הטענה נוגעת לשימוש שנעשה במתכונים לצורך הכנת המנות או להעתקתן, הרי שהדעה הרווחת היא כי אין בנסיבות אלה תחולה להגנה מכוח זכות יוצרים, גם אם המנות מועתקות בעיצוב, בנראות וברכיבים. ככלל, חוק זכות יוצרים לא נועד להגן על תהליכים ושיטות ביצוע. גם אם נניח כי מדובר במתכונים ייחודיים ומקוריים שלמבקשות זכות יוצרים בהם כיצירה ספרותית, וככאלה הם אסורים בהעתקה, הגנה זו חלה רק על המתכון כיצירה ספרותית, אולם אין בהגנה זו כדי למנוע ממי שמבקש להכין מנה בהתאם להוראות המתכון לעשות כן, ולכאורה אף אם הכנת המנה בהתאם להוראות המתכון היא לצורך שימוש מסחרי.

הוא הדין גם בטענה להעתקה של תפריט המסעדה. גם אם נניח כי למבקשות זכות יוצרים ביחס לתפריט, הרי שלא הונחו ראיות מספקות להוכחת הפרה של זכות כאמור. חוק זכות יוצרים לא מחיל הגנה על רעיונות. בהינתן נסיבות בהן קיימת שונות בין התפריטים ולא מדובר בהעתקה של התפריט, אלא רק ברעיון של החלוקה הפנימית, אפשר שגם בעניין זה לא קמה למבקשות עילה כנטען. המבקשות אף לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של סוד מסחרי, ברף הנדרש לצורך מתן סעד זמני, או את עוולת גניבת העין. ראיה לכאורה לכך שהציבור מודע לכך שמדובר במסעדות נפרדות וכי אין כל זהות בין המסעדות או כי אין חשש להטעיה לפיה השירות שניתן במסעדת גינזה הוא שירות שניתן על ידי מון, נלמד מהפוסטים שהציגו המבקשות. ניתן לומר כי גם הציבור הרחב יודע להבחין בין מסעדת מון, לרבות המסעדה המקורית, לבין המסעדה החדשה, ועל פניו לא קיים חשש להטעיית הציבור בהקשר זה. הכף נוטה לטובת המשיבים גם בבחינת מאזן הנוחות. הבקשה נדחתה.