התקבלה בקשה לאשר תובענה כייצוגית לפי חוק הספאם נגד חברת אופטיקה (החלטה, שלום ת"א, השופט ליאור גלברד):
העובדות: בקשה לאשר תובענה כייצוגית. המבקש טען כי המשיבה, חברת אופטיקה, הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחה דברי פרסומת ללא הסכמת הנמענים ומבלי לציין את המילה "פרסומת" בכותרת. המבקש אף טען כי המשיב 2 אחראי אישית להפרות בשל היותו הבעלים והמנהל של המשיבה. המשיבים טענו, בין היתר, שלא מתקיימים התנאים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות ושהמשיבה כלל לא שלחה את ההודעה, אלא חברה מקבוצת אופטיקל סנטר המאוגדת בצרפת.
נפסק: מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית - בקשת האישור התקבלה. קיימת אפשרות סבירה שלמבקש עילה אישית נגד המשיבה. נקודת המוצא היא שהודעת פרסומת המפרסמת עסק מסוים שוגרה על ידי אותו עסק, אלא אם הוכח אחרת. אף אם הודעת פרסומת שנועדה לפרסם עסק מסוים נשלחה עבורו על-ידי גורם אחר, בית העסק עשוי לשאת באחריות בגין משלוח הפרסומת, בהתאם לתנאי סעיף 15 לפקודת הנזיקין (כפי שפורשו בפסיקה בהקשר של משלוח הודעות פרסומת). המשיבה לא הרימה את הנטל להראות שההודעה נשלחה על-ידי חברה אחרת מצרפת. דבר הפרסומת הוא בעברית; הוא מוען למבקש - תושב ישראל; והוא מפרסם את עסקי המשיבה בישראל. די בכך כדי להקים חזקה שהמשיבה שיגרה את דבר הפרסומת.
תנאי לתחולת סעיף 15 לפקודת הנזיקין הוא שהצד השלישי המעוול אינו שלוח או עובד של מי שהפעולה נעשתה עבורו. בתצהיר הלאקוני מטעם המשיבה אין פירוט כלשהו של מערכת היחסים בין החברה הישראלית ובין חברה הצרפתית. אף בהנחה שהיתה מוכחת הגרסה שהשולחת היא החברה הצרפתית ושחלים תנאי הרישא לסעיף 15 לפקודה, הייתה נותרת על כנה, בשלב מקדמי זה, המסקנה שיש אפשרות סבירה שייקבע שהמשיבה אחראית למשלוח דברי הפרסומת. אין בפי המשיבה טענה שדברי הפרסומת נשלחו שלא על דעתה.
טענה מרכזית של המשיבה היא שלא הוכח קיומה של קבוצה. אמנם הנטל להוכיח קיומה של קבוצה מוטל על המבקש והבקשה לאישור מבוססת על הודעה אחת בלבד שנשלחה אליו ללא הסכמתו. אלא שבנסיבות העניין, די בחומר הקיים בתיק כדי להעביר את נטל הראיה למשיבה ונטל זה לא הורם בשלב זה. דבר הפרסומת שנשלח אל המבקש נחזה להיות הודעה שנשלחה לנמענים רבים. המשיבה לא נתנה הסבר כלשהו לכך שהמבקש נמנה על רשימת התפוצה. בנוסף, למשיבה היסטוריה של הפרות שיטתיות של סעיף 30א לחוק התקשורת. קיימת אפשרות סבירה שייקבע שקיימת קבוצה רחבה של נמענים שהמשיבה שלחה אליהם דברי פרסומת מבלי שניתנה הסכמתם לכך כנדרש לפי חוק התקשורת. קיימת אפשרות סבירה שמשיב 2 יחויב באחריות אישית לפי הדין הכללי ולפי סעיף 30א(ח) לחוק התקשורת.