המקרה הפרטי של המבקש אינו מאפשר לאשר ייצוגית נגד "אימהות קונות ביחד" (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט גיא שני, 5.3.2025):

העובדות: בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שביסודה טענת המבקש כי המשיבות שיגרו דברי פרסומת תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה 1 היא חברה המפעילה קבוצת רכישה חברתית, במטרה להוזיל עלויות ולהקל על יוקר המחיה דרך קניה משותפת. המשיבות 2-3 הן בעלות מניות ומנהלות במשיבה. המבקש הוא פעיל בולט בפעילות למיגור תופעת ה"ספאם". המבקש טען כי המשיבות שלחו הודעות פרסומת לשתי כתובות דוא"ל שלו, ללא הסכמתו, ותוך הפרות נוספות של החוק (כגון שימוש במילים "תוכן שיווקי" בכותרת ההודעה במקום "פרסומת"). המשיבות טענו, בין היתר, כי התביעה חסרת יסוד, וכי המבקש הוא "תובע סדרתי" שאינו בוחל באמצעים על-מנת לייצר עילות תביעה "יש מאין" נגד עסקים קטנים. המשיבות הדגישו כי הן שולחות הודעות פרסומת רק לנמענים שהסכימו לכך במפורש.

נפסק: לא הוכח ש"התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". למעשה, כלל לא ברורה עצם קיומה של קבוצה. לצורך הסדרת הנושא של שליחת פרסומות ללקוחות, המשיבה שכרה את שירותי חברת תוכנה המספקת מערכת לשיגור דיוור אלקטרוני. המערכת כוללת כלי לבניית טפסי רישום. באמצעות טפסי הרישום הללו ניתן לקלוט את הנתונים של לקוחות המעוניינים בכך, ולייצר רשימת תפוצה. אין בפי המבקש השגות לגבי המערכת עצמה. הוא טוען כי המשיבות השתמשו במערכת לרעה, אך לא הציג תשתית עובדתית וראייתית הולמת לכך. המקרה היחיד המוצג בבקשת האישור הוא זה של המבקש-עצמו. אין בבקשת האישור ולוּ דוגמה אחת נוספת לנמען שקיבל מהמשיבה דבר פרסומת ללא הסכמה. המקרה הפרטי של המבקש אינו מצביע, כשלעצמו, על קיומה של קבוצה או על הצדקה לניהול תביעה ייצוגית.

העובדה שהמבקש בהליך ייצוגי הוא בעל דין חוזר ונשנה אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לדחות את בקשת האישור, או לייחס למבקש חוסר תום לב. לא כל בעל דין המגיש הליכים רבים הוא בהכרח "טרדן", והליכים המוגשים על ידי בעלי דין "סדרתיים" עשויים להיות מושתתים על עילה איתנה, ולהצביע על עניין בעל חשיבות ציבורית. עם זאת, ביהמ"ש אינו משוכנע כי כל התנהלות המבקש הייתה בתום לב (הימנעות מהסרה, רישום לירידים, שימוש בכתובות דוא"ל מתחלפות), ומכל מקום יש קושי של ממש לראות במקרה הפרטני של המבקש כ"מקרה לדוגמא", מקרה טיפוסי המייצג את האחרים או מלמד כשלעצמו על בעיה רוחבית. המשיבות הראו כי שמו של המבקש נכלל ברשימת הדיוור לאחר שפרטיו הוזנו באמצעות המערכת. המבקש העלה תהיות לגבי המסמכים ואופן יצירתם, אך יש דרך ארוכה בין התהיות וההשערות של המבקש לביסוס ממצא בהליך המשפטי בדבר התנהלות זדונית או שיטתית מצד המשיבות, שמטרתה יצירת רשימת תפוצה מפוברקת.

אין לראות במקרה של המבקש כמייצג תופעה שהיא מעבר לתקלה נקודתית לכל היותר, הקשורה בהתנהלותו הייחודית של המבקש. לא הונחה תשתית לניהול הליך ייצוגי. לא בוססה הפרה של דרישות החוק המצדיקה ניהול הליך ייצוגי בנושא ההסרה מהרשימה. צוין בכל הודעה כי היא נשלחה מכתובת מסוימת של המשיבה, ולטענת המשיבות, שלא נסתרה, יכול היה כל נמען לבקש את הסרתו באמצעות שיגור מייל חוזר לכתובת זו. המשיבות אישרו כי במשך פרק זמן מסוים הומרה המילה "פרסומת" במילים "תוכן שיווקי", בעקבות פנייה של לקוחות שהלינו על כך שהודעות הנשלחות אליהן מנותבות לתיבת הספאם. נימוק זה אינו שולל את הדרישה הפורמלית שבחוק, שנועדה לאפשר סיווג מהיר ופשוט של דברי פרסומת. עם זאת, הפעולה בוצעה בתום לב, וספק רב אם היא עצמה גרמה נזק, לא כל שכן נזק רוחבי. בקשת האישור נדחתה. המבקש חויב בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.