תביעת לשון הרע נגד "כאן" ושני עיתונאים (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת נאוה ברוורמן):
העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא פעיל חברתי, שנאבק בהונאות "פירמידה" ואחרות, לרבות באמצעות עמוד פייסבוק שהוא מנהל. התביעה הוגשה על 3 פרסומים, נגד תאגיד השידור הציבורי, עורך המהדורה המרכזית (הנתבע 2) ועיתונאי נוסף (הנתבע 3). הפרסום הראשון הוא חלק מתחקיר שפרסם התאגיד, שהתובע נזכר בו במשך כ-2 דקות. הפרסום השני נעשה בעמוד הפייסבוק של התאגיד, ולטענת התובע הוא הוצג בו כ"חושף הנוכלים" באופן מקניט. הפרסום השלישי, של הנתבע 3, בעמוד ה"טוויטר" שלו, בו כינה את התובע "שקרן" ועוד. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי עומדות להם ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע.
נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. התובע הוצג בפרסום הראשון באור שלילי ויש בפרסום לשון הרע. אין די בטענה כי הפרסום מזכיר את התובע לזמן קצר בלבד. בפרסום יש רמיזה כי התובע "הכשיר" את החברה מושא התחקיר ובתמורה לכך קיבל טובות הנאה. לא בכדי "זכה" התובע לתגובות שליליות, שכן הכתבה יצרה תדמית שלילית לתובע גם בקרב צופי הכתבה. לא ניתן לומר כי הרמיזה בכתבה היא אמת, גם אם יש בפרסומה עניין ציבורי, ולכן הפרסום אינה חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי", אך הוא כן חוסה תחת הגנת העיתונות האחראית. הפרסום נועד להביא בפני הציבור נושא בעל חשיבות ציבורית, ומטרת הכתבה לא היתה דווקא לפגוע בתובע. הפרסום סביר ועומד בדרישות העיתונאות האחראית.
בפרסום השני, בעמוד הפייסבוק של התאגיד, נכתב בהקשר של התובע: "חושף הנוכלים שהפך ליועץ קרוב". לא מדובר בפרסום "אחד" כטענת הנתבעים, אלא בפרסום בפלטפורמה אחרת ושונה. הפרסום הציג את התובע באופן שלילי, כ"חושף נוכלים" העובד יחד עם נוכלים. הפרסום מביע את עמדת המפרסם בנוגע לתובע. מדובר בפרסום שהוא הבעת דעה. בפרסום השלישי ב"טוויטר" (X), כתב הנתבע 3 כי התובע "שקרן", בעל חובות ומוסר תשלומים ירוד. הפרסום בא לעולם בעקבות מכתב התראה ששלח התובע לנתבעים בנוגע לפרסומים לעיל. מטרת הפרסום היתה לפגוע וללעוג לתובע, ולהציגו כאדם בעל תדמית שלילית. שימוש במילה "שקרן" וכאדם בעל מוסר תשלומים ירוד, בהקשר לנסיבות שפורסמו, יוצרת אצל הקורא אסוציאציה שלילית כלפי התובע. לא עומדת לנתבע הגנה בנוגע לפרסום זה, ולא ניתן לומר שהפרסום נעשה בתום לב. הנתבע התכוון לפגוע במידה גדולה יותר משהייתה סבירה. התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחתה. הנתבע 3 יפצה את התובע ב-15,000 ש"ח על הפרסום.