משלוח הודעת מייל קצרה למרכז ההזמנות של המלון אינו יכול להיחשב כפנייה מוקדמת (פסק-דין, שלום עכו, השופטת אביגיל זכריה):

העובדות: בקשה לאשר הסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה כייצוגית. בבקשת האישור טען המבקש כי המשיבה הפרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, ואת תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013 (ובפרט תקנה 34). המבקש טען, בין היתר, כי המשיבה לא הנגישה את האתר שלה, לא פרסמה באתר המלון את הסדרי הנגישות במלון, ולא פרסמה את פרטיו של רכז נגישות. בבקשת ההסתלקות המליצו הצדדים על פסיקת גמול בסך 5,000 ש"ח למבקש ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 30,000 ש"ח. בבקשת ההסתלקות נטען כי אתר המשיבה היה מונגש לפי אמות המידה באתרים בינלאומיים וכי הוא חלק מאתר גלובלי שמפעיל גורם בינלאומי שלא הכיר את דרישות הדין בישראל. עוד נטען כי המשיבה פעלה להוסיף את פרטי רכז הנגישות בעמוד הנחיתה של המלון בישראל.

נפסק: פסה"ד המקיף בעניין בן אור [ת"צ 52621-07-23] ניתח את הנושא של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות המוגשות על ידי מבקשים "סדרתיים", כ"תביעות משוכפלות" נגד בתי עסק מגוונים, בשל אי-פרסום הצהרות נגישות או הסדרי נגישות, מבלי שנעשית לבית העסק פנייה מוקדמת. הגם שהמבקש טוען כי במקרה זה לא היתה חובה לפנות בפנייה מוקדמת, לשיטתו הוא פנה בפנייה מוקדמת, פעמיים, בהודעות דוא"ל. עצם קיומה של "פנייה" כלשהיא, לגורם כלשהו (במקרה זה מחלקת הזמנות או שירות לקוחות) אינה יכולה באופן אוטומטי להיחשב כ"פנייה מוקדמת". ספק אם ניתן לקבוע שפנייה כללית וסתמית בנושא הזמנה כזו או אחרת תוכל להיחשב "פנייה מוקדמת" ביחס לנקיטת הליך בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אין הכרח כי הפנייה המוקדמת תבוצע באמצעות עו"ד, אלא תוכן הפנייה הוא שצריך להיבחן ללא קשר לגורם הפונה. לא ניתן לטעון מצד אחד כי המבקש אינו חייב להסתייע בעו"ד לניסוח הפנייה המוקדמת ומצד שני לטעון כי המבקש אינו משפטן ואינו יודע מה צריכה לכלול אותה פנייה על מנת שתיחשב כפנייה מוקדמת. הפנייה המוקדמת הנטענת ממילא לא התייחסה לשלוש ההפרות הנטענות בבקשת האישור אלא נקבה בנוסח כללי של תוספת נגישות לאתר.

האם ניתן לייחס להודעת דוא"ל, של 20 מילים, למחלקת ההזמנות של המלון, את מלוא המשקל של פנייה מוקדמת ביחס להליך ייצוגי בהיקף של 2 מיליון ₪? התשובה לכך היא בשלילה, הן כעניין של פרשנות הפסיקה הקיימת והן כעניין של שיקולי מדיניות והכוונת התנהגות ראויה מצד בעלי דין בנקיטת הליכים משפטיים. מאחר והפנייה עצמה כה לקונית וחסרה נתונים מהותיים, ניתן היה לקבוע כבר בשלב הראשון, על פי ניסוחה ולשונה, כי היא אינה מהווה פנייה מוקדמת כמשמעה בדין. המבקש לא העמיד את המשיבה על הליקוי הנטען או הפרת הדין הנטענת, על כוונתו להגיש הליך משפטי בעניין זה, על מתן אפשרות של ממש לתקן את הליקוי, לא נעשתה פנייה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וכו'. הנתון כי מדובר במבקש "סדרתי" אך מחזקת את התרשמות הדברים במישור תום הלב וההגינות. אין מקום לאשר את רכיבי הגמול ושכר הטרחה הגבוהים שהומלצו על ידי הצדדים, הגם שמדובר בבקשה משותפת, ויש להפחית את הסכומים המבוקשים בשים לב להפרה היחידה לכאורה שהבקשה מעלה כי בוצעה ולסכומים המגלמים את הפעולות המעטות שבוצעו על ידי המבקש. 

בהינתן שפסה"ד מייצר מעשה בית דין כלפי הצדדים לו בלבד, אין יתרון ותועלת ממשיים בהמשך ניהול ההליך נגד המשיבה. הבקשה התקבלה במובן זה שביהמ"ש מתיר הסתלקות של המבקש מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ומורה על דחיית התביעה האישית של המבקש. אין לאשר את הסכומים המומלצים כגמול ושכר טרחה. המשיבה תישא בתשלום גמול למבקש בסך כולל של 2,500 ₪. המשיבה תישא בתשלום שכר טרחת ב"כ המבקש בסך כולל של 7,500 ₪.