הפרת זכויות יוצרים בהדמיות לתכנון סידור הישיבה באולמות אירועים (פסק-דין, שלום בת-ים, השופט אודי הקר, 17.3.2024):
העובדות: תביעה בטענה להפרת זכות יוצרים. התובעת עוסקת במתן שירות בתחום האירועים ופיתחה מערכת לניהול אירועים. המערכת כוללת ממשק המאפשר ללקוחות לארגן את סידור הישיבה במתחם האירועים על-גבי הדמיות ממוחשבות של המתחם. הנתבעת מספקת שירותים דומים. התובעת טענה כי הנתבעת העתיקה ממערכותיה הדמיות שהתובעת היא בעלת הזכויות בהן, והשתמשה בהן באופן מסחרי במערכות הנתבעת.
נפסק: דין התביעה להתקבל. ההדמיות הן יצירות מוגנות לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, כיצירה ספרותית, כיצירה אמנותית (בשל הפן העיצובי והגרפי), או כתוכנת מחשב. התובעת עמדה בנטל להוכיח זאת. ההדמיות כוללות רכיבים שונים (תמונות, שרטוטים ועוד) ואין מדובר רק בנתונים טכניים. הנתבעת מוכרת שירות דומה, בתמורה לתשלום. התובעת היא שיצרה את ההדמיות והיא בעלת הזכויות בהן. הוכח קיומו של חותם אישי, לא כל שכן "מזערי" שיש בו לפחות רמה נמוכה של ביטוי אישי. אמנם התובעת לא צירפה את קוד המקור או את ההדמיות כפי שהתקבלו במקור, אך אין בכך לשנות את העובדה שהתובעת היא בעלת ההדמיות.
לפחות חלקים מהדמיות התובעת נמצאים במערכות הנתבעת. הנתבעת טענה כי העברת הקבצים נעשתה על ידי לקוחותיה, ללא ידיעתה, אך לא הביאה כל ראיה לתמוך בטענה ולא זימנה אף לקוח שיעיד על כך. הנתבעת נתנה שירות על גבי הדמיות אלו ועל בסיסן. הנתבעת הייתה מודעת להן גם אם אין בכך להוכיח שידעה כי הועתקו. מנגד, הראיות שהציגה התובעת מלמדת כי הנתבעת לא רק שהייתה מודעת להעתקות, ולא רק שסייעה לבצען, אלא שהיא עצמה, באמצעות עובדיה או נציגיה, ביצעה את ההעתקה. אולם שבוחר להצטרף לשירותי הנתבעת, כשבמועד המעבר הוא לקוח התובעת שיש לו הדמיה, יקבל שרות בו כל הנתונים שלו, לרבות ההדמיה, יועברו על ידי הנתבעת משרתי התובעת לשרתי הנתבעת. לקוח הקצה, האולם, לא נדרש לעשות דבר.
אין לבחון האם כל שירות ושירות כרוך בתשלום מצד הלקוחות, שכן מכלול השירותים גורם לכך שלקוחות יבחרו להתקשר עם הנתבעת ובתוך מכלול זה מצוי גם שירות ההדמיות. יש בכך להוביל לכך שלקוחות יחפצו להתקשר עם הנתבעת תמורת תשלום, גם אם לא תשלום ישיר עבור ההדמיות, הרי שההדמיות מצמיחות לנתבעת רווח, ולו באופן עקיף. כ-28 לקוחות של הנתבעת השתמשו בהדמיות של התובעת והפרו את זכות הקניין הרוחני שלה. לא היה מדובר במקרה חד-פעמי, אלא בשיטה. אין מדובר בהפרה אחת (מסכת אחת של מעשים). מדובר במספר הדמיות ובמספר הפרות עבור לקוחות שונים ואירועים שונים. הדמיות אלו אף אינן מהוות יצירה אחת, כי אם מספר יצירות ולעתים הועתקו מספר הדמיות של אותו אולם. ההפרות לא נעשו במועד אחד, ולא בהכרח במועד סמוך.
הנתבעת אינה חוסה תחת הגנות החוק. אין לקבל את טענת הנתבעת כי פעלה לפי מנגנון "הודעה והסרה". המכתבים ששיגרה הנתבעת ללקוחותיה אינם משקפים את תכלית המנגנון. מנגנון פסיקתי זה נועד להעניק בידי פלטפורמה את האפשרות להודיע למפרסם על הסרת התוכן המפורסם בשל הפרת הדין, כשהפלטפורמה לא הייתה שותפה ל"העלאת" התוכן ולא הרוויחה מכך. זה אינו המקרה. הנתבעת פעלה באופן אקטיבי, מטעמים עסקיים עצמאיים, להעברת לקוחות של התובעת לנתבעת, עם ההדמיות שאינן שייכות ללקוחות אלו. לנתבעת אף אינה יכולה לעמוד הגנת מפר תמים. הנתבעת היתה מודעת היטב לכך שמדובר ביצירות של התובעת. אף יש לדחות את הטענה להעתקה זמנית לפי סעיף 26 לחוק. התובעת לא הוכיחה את נזקיה בפועל. ניתן צו מניעה קבוע לפיו על הנתבעת להימנע מביצוע כל פעולה הקשורה להדמיות של התובעת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-90,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 22,000 ש"ח.