מטרת "חוק הספאם" אינה ליצור מנגנון להתעשרות קלה תוך ניצול ציני של החוק (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר, 27.3.2024):
העובדות: הנתבעים הם חברה העוסקת במכירת בגדי נשים, ובעליה. התובע הגיש בעבר תביעה נגד הנתבעת בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אך החליט לסגת מתביעתו הקודמת נוכח משבר הקורונה שחל באותה עת. התובע טען כי ללא כל קשר נוסף בין הצדדים, החלה הנתבעת שוב לשגר אליו הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, ושלחה אליו 46 הודעות. הנתבעים טענו כי מדובר ב"תובע סדרתי", שנרשם מרצונו לרשימת התפוצה ויכול היה להסיר עצמו בקלות, אך בחר שלא לעשות כן על מנת "לנפח" את תביעתו. הנתבעים טענו כי מדובר בטעות אנוש בשל שינוי פלטפורמת השיווק של הנתבעת וכי אין הצדקה לתביעה נגד הנתבע 2.
נפסק: על-אף המחלוקת בשאלה האם התובע נרשם מלכתחילה לרשימת הדיוור של הנתבעת, הרי שלגבי ההודעות מושא התביעה אין חולק שהן נשלחו לתובע בשוגג, בשל שינוי שערכה הנתבעת בפלטפורמת הדיוור שלה. פרטי התובע נוספו בטעות לרשימת התפוצה, גם אם הוסר ממנה בעבר. עצם משלוח ההודעות לאחר הגשת התביעה הקודמת נגד הנתבעים נעשה בהיסח הדעת ולא בכוונת מכוון. אין צורך להכריע בשאלת "הזכות" של הנתבעים לשלוח הודעות לתובע מלכתחילה, שכן הגעת התובע לרשימה הפעם נבעה מתקלה. עם זאת, עצם העובדה שהתובע תבע בעבר את הנתבעים בגין משלוח דברי פרסומת, מטילה על האחרונים חובת זהירות מוגברת בכל הנוגע לצירופו העתידי לרשימות דיוור, בין במכוון ובין בשוגג.
יש מקום להטיל אחריות אישית על הנתבע, לצד הנתבעת. סעיף 30א(ח) לחוק קובע חובת פיקוח מוגברת על מנהלים ונושאי משרה הנוגעים לתחומי השיווק והפרסום בתאגיד. הסעיף מטיל עליהם אחריות לנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי למנוע משלוח דברי פרסומת אסורים בידי התאגיד או מי מעובדיו. הנתבע הוא בעל החברה הנתבעת, ונושא באחריות רוחבית וכוללת לפעילות החברה. חרף טענת הנתבעים כי משלוח דברי הפרסומת נעשה עקב "טעות אנוש", הרי שעצם קיומה של טעות מעין זו, בפרט כאשר היא חוזרת על עצמה ביחס לאותו תובע, מעידה על ליקויי פיקוח ובקרה בתאגיד.
אין מקום להטיל על הנתבעים אחריות מלאה לכל 46 ההודעות. התובע נמנע ביודעין מלהשתמש בלחצן ה"הסר" שהופיע בכל הודעה, או לשלוח הודעת הסר, חרף האפשרות הפשוטה שעמדה בפניו. התובע, שהוא בגדר "תובע סדרתי" מנוסה, ניסה "למקסם" את הפיצוי על ידי צבירת הודעות רבות טרם שנקט בהליך. התנהלות זו מעוררת קושי של ממש. כפי שנפסק במקרים קודמים בעניינו של התובע, הגשת תביעות סדרתיות תוך התעלמות מכוונת מאפשרות ההסרה, מהווה התנהלות חסרת תום לב השוללת פיצוי. מטרת סעיף 30א אינה ליצור מנגנון להתעשרות קלה תוך ניצול ציני של החוק.
אין להפעיל את מלוא חומרת הדין נגד הנתבעים. איננו עוסקים בחברה "עבריינית" השולחת ספאם ללא הבחנה, אלא בחברה שנקלעה לטעות, ושפעלה לגישתה בתום לב לתיקון הליקוי ברגע שנודע לה עליו. התובע זכאי לפיצוי רק עבור 2 ההודעות הראשונות שקיבל לאחר הגשת התביעה הקודמת. ביחס להודעות אלה, היו הנתבעים צריכים לגלות ערנות מיוחדת ולמנוע את שליחתן. אולם, החל מההודעה השלישית שקיבל התובע, מוטלת עליו חובה לפעול בתום לב ולהימנע מהתנהלות אופורטוניסטית של צבירת הודעות לצורך "ניפוח" התביעה. הנתבעים יפצו את התובע ב-1,600 ש"ח.