אישור ייצוגית נגד אירוקה המסרבת למסור ללקוחותיה את תוצאות בדיקת הראיה שערכו (החלטה, שלום רחובות, השופטת רנה הירש, 26.2.2024):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית. עניין בקשת האישור בטענת המבקש כי המשיבה מסרבת למסור ללקוחותיה את תוצאות בדיקת הראיה שערכו, למרות שגבתה מהם תשלום עבור הבדיקה. עוד טען המבקש כי המשיבה אינה מחזיקה ומנהלת מאגר מידע כדין ופוגעת בפרטיות לקוחותיה, שמידע רפואי עליהם נשמר אצל המשיבה ולא נמחק עם מסירת המשקפיים לידיהם. המשיבה טענה, בין היתר, כי אין למבקש עילת תביעה אישית וכי בדיקת הראייה נערכה אצל אופטומטריסט עצמאי, שלא על-ידה ולא בפיקוחה.

נפסק: יש לקבל את בקשת האישור. בקשת האישור נסמכת על פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שכן מדובר בתביעה נגד עוסק בקשר לענין שבינו לבין לקוח. אין מחלוקת כי המבקש הוא ששילם עבור הבדיקה והמשקפיים, ביצע את בדיקת הראייה, וקיבל משקפי ראיה התואמות את ממצאי אותה בדיקה.

פרטיות - מידע בדבר תוצאות בדיקות ראיה נכלל בהגדרה של מידע בנוגע למצב בריאותו של אדם, והוא "מידע רגיש" לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. גוף שאוסף נתוני מידע בדבר תוצאות בדיקות ראייה של לקוחותיו, בין אם ביצע בעצמו את הבדיקות ובין אם גוף אחר ביצע אותן, חייב לשמור את המידע במאגר מידע העומד בתנאי החוק. מאחר שלמשיבה יש דרך לקשור בין שם הלקוח לבין תוצאות הבדיקה שערך, ניתן לקבוע ששם הלקוח נמצא בתוך מאגר המידע ומשוייך לאותן תוצאות. המשיבה טענה כי התקשרה עם ספק חיצוני כדי להטמיע את כל דרישות הדין בנוגע לרישום מאגר מידע וכי ההליך עומד בפני סיום. מכאן ברור כי במועד הגשת הבקשה לאישור לא הושלם ההליך ולא הותאמו כל מערכות המשיבה לדרישות הדין בנוגע לאבטחת מידע והגנת הפרטיות. המבקש עמד בנטל להוכיח לכאורה שהמשיבה הפרה את ההוראות הרלוונטיות לחוק הגנת הפרטיות בכך שלא רשמה ושמרה את מאגר המידע כנדרש בדין.

חוק זכויות החולה - בדיקת ראיה היא פעולה של אבחון רפואי, הנכללת בהגדרת "טיפול רפואי" בחוק זכויות החולה. מי שעוסק באופטומטריה הוא "מטפל" כפי שזה הוגדר בחוק. סעיף 18(א) לחוק זכויות החולה קובע את זכותו המלאה של מטופל לקבל מהמטפל מידע רפואי המתייחס אליו מהרשומה הרפואית. המשיבה טענה כי אינה עוסקת באופטומטריה. הנטל בשלב זה להוכיח עילת תביעה לכאורה מוטל על המבקש, ולא נטען או הוכח כי המבקש לא יכול היה לקבל העתק מרישיון העסק של המשיבה. נטל השכנוע נותר על המבקש, והוא לא הרים נטל זה.  בדיקת הראיה לא נעשתה בשמה או במקומה של המשיבה, אלא עבור הלקוח וכדי שהמשיבה תוכל להכין ולמכור לו משקפי ראייה. העובדה שהמבקש הופנה על ידי המשיבה לחנות אופטומטריה, ואף אם גבתה את התשלום עבור הבדיקה, אינה הופכת את החנות לשלוח של המשיבה, אלא היא נותנת שירות ללקוחות המשיבה. לא מעבר לכך . המשיבה אינה עוסקת באופטומטריה אלא היא רשת המוכרת משקפיים, הן עם מרשם והן משקפי שמש ואביזרים שאינם מחייבים מרשם. לא ניתן לקבל את הטענה כי חלות על המשיבה הוראות חוק זכויות החולה.   

חוק המכר  - נכרת חוזה בין המבקש למשיבה, במסגרתו המשיבה מכרה למבקש מוצר וגם שירות, שכלל בדיקת ראיה על ידי חנות אופטומטריה, לצורך קבלת מידע בנוגע למרשם הנדרש למשקפיים שרכש. המבקש שילם עבור הבדיקה ולא קיבל את תוצאותיה, על-אף הוראות סעיף 23 לחוק המכר, המחייב מוכר למסור את הממכר (תוצאות בדיקת הראייה) לקונה. ל קוח שרכש שירות של בדיקת ראייה, במיוחד כאשר שילם עבורה תשלום נפרד מעלות משקפי הראייה, זכאי לקבל את ת וצאותיה.  לא ייתכן כי ברירת המחדל תהיה לשלם עבור שירות, ולא לקבלו. לו רוצה הלקוח לוותר על זכות זו, אין מניעה כי הוויתור יתועד והתוצאות לא יימסרו לידיו. אין בכתב ההסכמה כדי לסייע למשיבה.      

הנזק - המבקש שילם עבור בדיקת ראייה, שלא קיבל את תוצאותיה. מחיר הבדיקה הוא הנזק שנגרם לו. מעבר לכך, נטען לנזק בלתי ממוני. די בנזק הממוני כאמור כדי לאשר את התביעה כייצוגית. המבקש עמד בנטל להוכיח את התנאים לאישור תובענה ייצוגית ויש לאשר אותה. המשיבה תישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.