המועדון אחראי להודעות פרסומת ששלחו מפיקי מסיבות (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, השופטת דר להב, 3.3.2024):

העובדות: הנתבעת 1 היא חברה שבבעלותה מועדון. הנתבע 2 הוא בעל מניות ומנהל בה. התובעת טענה כי המועדון, או מי מטעמו, שלח לה 3 הודעות פרסומת ב-WhatsApp ללא הסכמתה. הנתבעים טענו כי הנתבעת 1 חדלה מפעילות בשנת 2019 וכי התובעת הגישה תביעות דומות תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. הנתבעים טענו בנוסף כי האחריות חלה על מפיקי האירועים וכי הנתבעים לא שלחו דבר לתובעת.

נפסק: ההודעות שנשלחו הן "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת הסכימה למשלוח ההודעות. הגדרת המונח "מפרסם" רחבה, וכוללת הן את הגורם שעיסוקו בשיווק ובפרסום והן את הגורם שנהנה מהפרסום הלכה למעשה. הנתבעים לא הכחישו כי המועדון מפיק טובת הנאה מהמסיבות המתקיימות בו, שעה שהוא משכיר את המועדון עבור מסיבות. הנתבעת נכנסת להגדרה הרחבה של "מפרסם", כמי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו. הנתבעים אמנם ציינו את שם המפיקים שלפי הנטען עורכים את המסיבות, אולם לא פעלו למשלוח הודעת צד ג' נגד אותם גורמים שלשיטתם אחראים למשלוח ההודעות המפרות. הנתבעים לא צירפו את הסכמי ההתקשרות עם המפיקים להם הם משכירים את המועדון, ולא הראו מה ההוראות החוזיות שבין הצדדים המתייחסות לסוגיית משלוח הודעות פרסומת.

לא עלה בידי הנתבעים להוציא את הנתבעת 1 מגדר הגדרת "מפרסם". לא הוכח כי הייתה בין הצדדים התקשרות קודמת או הסכמה של התובעת לקבלת דברי פרסומת. מדובר לכאורה ב"טרגוט" של קהל יעד מסוים ושליחת הודעות ללא שהייתה הסכמה קודמת לכך. יש לפסוק פיצוי בסך 700 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 2,100 ש"ח. מדובר בסכום שיעודד את הנתבעת לפעול על מנת להפסיק את הפרקטיקה הפסולה של העברת מספרי טלפון של מבלים פוטנציאליים לצדדים שלישיים, על-מנת שיפעלו לפרסם את המסיבות במועדון. אין מקום לדחות תביעה לפי 30א בשל הסתייעות של התובע בצד ג' המתמחה בכך, ואף נהנה מפירות התביעה. התובעת לא הצביעה על נסיבות כלשהן המצדיקות להרים מסך כלפי הנתבע 2.