הודעות הנאשם בקבוצת הוואטספ נגועות באלימות מילולית וגזענות, אך אינן הסתה לטרור (הכרעת-דין, שלום ת"א, השופטת שלומית בן יצחק):

העובדות: כתב האישום ייחס לנאשם שתי עבירות לפי סעיפים 24(ב)(1) ו-(2) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וזאת בנוגע לאמירות שפרסם בקבוצת WhatsApp. הנאשם ואחרים דנו בהתארגנות ממשית ובקריאה להתכנסות לצורך פגיעה באנשים ממוצא ערבי. על רקע אירועי מבצע שומר החומות, פרסם הנאשם קריאות ישירות, שמטרתן להסית לביצוע מעשה טרור ולתיאום פעולות כוחניות ואלימות נגד ערבים. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אך טען כי אין בהן בכדי לגבש עבירת הסתה לטרור.

נפסק: יש להורות על זיכוי הנאשם. אשמת הנאשם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר. יש לקבל את טענות הנאשם בנוגע למטרתו בפרסום ההודעות, ואף לגבי העובדה כי סבר כי הפרסום, ללא פוטנציאל השפעה, יוותר בקבוצה "סגורה". ייתכן כי אמרות הנאשם, על פי תוכנן והקשרן, עולות ומתפרשות כדי קריאה למעשה טרור. זו מסקנה אפשרית, שאינה משוללת יסוד. אלא שמכלול הנתונים, החל מבחינת מעשה הטרור אליו נטען כי הן מתייחסות, על כל רכיביו הנדרשים: מניע, מטרה ואפיון, המשך ביסוד הקריאה למעשה כאמור, וכלה בשאלת סבירות התממשות מעשה הטרור כתוצאה מפרסומן, מצביע כי זו אינה המסקנה היחידה שניתן לגזור מהם. במשפט פלילי מדובר ובהתאם להוראות סעיף 34כב(א) לחוק העונשין, לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם הוכחה מעבר לספק סביר. במקרה זה ספק זה התעורר. אין בתוצאתו הסופית של התיק כדי למחות את הרושם הרע, האלים-מילולית, לעיתים נגוע בגזענות, שהותירו חלק מאמרות הנאשם, שאף שבהתאם לאמות המידה הנדרשות בהליך פלילי, לא נחצה קו הגבול המפריד בין המותר לאסור.