הלכת טרוים מילר ושרשרת החלטות של ביהמ"ש העליון סתמו את הגולל על בקשת פייסבוק לסלק את התביעה על הסף (החלטה, שלום ת"א, השופט גיא הימן):

העובדות: בקשה לסילוק תביעה על הסף. בתביעתה, התובעת טענה כי פייסבוק (Meta Platforms) עצרה שלא כדין את השימוש בדף העסקי שלה, שבו עיקר פרנסתה, ועתרה לצו המחייב את פייסבוק להשיב את הדף לפעילות ולפצות אותה על נזקיה. הנתבעות עתרו לסילוק התביעה על הסף, בראש ובראשונה בהתבסס על אבחנה בין "משתמש צרכני", הצורך את שירותי פייסבוק שלא למטרה מסחרית, לבין "משתמש עסקי" המפיק הכנסה מהשימוש. הנתבעות ביקשו לאבחן את עניינה של התובעת מפרשת בן חמו [רע"א 5860/16].

נפסק: בהלכת בן חמו, שעסקה במשתמש צרכני, נפסק כי ביחסים שבין משתמשים בישראל לבין פייסבוק אירלנד, בוטלה תניית מקום-השיפוט הזר ואילו תנית-הדין הזר (דיני קליפורניה) הושארה על כנה. ביהמ"ש זה עיכב את בקשת הסילוק עד להכרעה בפרשת אנסבכר [ת"צ 5940-11-16], שלא עסקה בסוגיה בסופו של דבר. בהמשך ניתנה החלטת ביהמ"ש העליון בפרשת גל [רע"א 7470/20], שם נפסק כי הלכת בן חמו כלל לא עיגנה אבחנה בין משתמש "צרכני" למשתמש "עסקי". אלא, יסוד באותה הלכה היו פערי הכוחות שבין פייסבוק לבין משתמשיה ובענין הזה אין המשתמש ה"עסקי" מצוי בהכרח במצב טוב יותר מזה של משתמש "צרכני", וכי לעיתים ההפך הוא הנכון. נפסק עוד כי הגדרה ממצה למונח 'צרכן' ראוי שתיעשה במהלך הדיון בהליך גופו ולא בבקשת הסילוק.

לאחרונה ניתן גם פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין טרוים מילר [רע"א 1901/20], שקבע כי תניית ברירת הדין של פייסבוק מקפחת כל לקוח שהוא אדם פרטי או עסק קטן הנזקק לשירותי פייסבוק בישראל. בדומה לפרשת גל, גם בעניין טרוים נמנע ביהמ"ש העליון מקביעתו של כלל גורף, המקיף כל משתמש "עסקי" באשר הוא. נפסק שם כי השאלה האם תניית ברירת הדין של פייסבוק היא 'תנאי מקפח' צריכה להביא בחשבון גם את זהות הלקוח, ואת טיב השירותים שהוא מקבל מפייסבוק. גם לסוגו של ההליך ולתוכנה של המחלוקת עשויה להיות משמעות. נפסק עוד כי בענינו של "עסק קטן" תהא הנטייה להכיר בכוחה המקפח של תניה של דין זר יותר מבענינו של משתמש עסקי "גדול". 

השורה התחתונה לעת הנוכחית היא כי סכסוך בין משתמשי ישראלי, לבין אילו מהנתבעות 1-2, ניתן להביא לפני בית המשפט מוסמך בישראל. משתמש, שאינו צורך את שירותי איזו מן החברות הללו להפקת הכנסה – יחול הדין הישראלי על ענינו. הדין הישראלי יחול אף בענינו של משתמש "עסקי" אם יימצא, לאחר בחינה פרטנית של מכלול-הנסיבות, כי תניה של דין זר מאיימת לשלול ממנו את הכוח לעמוד על זכויותיו, כלומר – היא תניה מקפחת ודינה לעבור מן העולם. משתמש "עסקי" "מתוחכם" יותר עשוי למצוא את עצמו כפוף לדין הקליפורני ואותו יהא עליו להוכיח, ככל דין זר, לפני ביהמ"ש הישראלי הדן בענינו. אותה בחינה פרטנית של נסיבות אינה ענין לשלב-הסף כי אם לעיסוק במחלוקת גופה. הלכת טרוים מילר ושרשרת ההחלטות של ביהמ"ש העליון סתמו את הגולל על בקשתן של הנתבעות לסלק את התובענה נגדן על הסף.